ספירת העומר – ברסלב
לכם – כל אחד סופר את הספירה וההתקדמות שלו, לפי עצמו, דווקא לכם!
וספרתם לכם
לכם – לעצמכם. לכם – לעצמכם דייקא, שכל אחד צריך לספור ספירת העומר שהוא בחינת התחזקות לעצמו, כפי מה שהוא; ולא יפול בדעתו מחמת שנדמה לו שחביריו בני גילו טובים ממנו הרבה.
כי אף על פי שהוא מידה טובה להיות עניו, ולהחזיק כל אדם טוב ממנו, אבל אם יפול בדעתו על ידי זה, חס ושלום, אין זה ענוה: אדרבא זהו גדלות גדול, שאין נאה לו שיעבוד איזה עבודה להשם יתברך ועדיין הוא רחוק כל כך, וחביריו כבר זכו למה שזכו.
כי אסור להרהר אחרי המקום, ומי יודע מאיזה מקום הוא ובאיזה מקומות נמשך על ידי מעשיו. כי אין אדם דומה לחברו כלל. וכן כל אדם שרוצה לצאת מטומאתו וזוהמתו, שזה בחינת ספירת העומר: כדי שיטהרו, צריך לספור הימים לעצמו דייקא, ואל יפיל אותו חברו כלל חס ושלום.
וזהו וספרתם לכם, לכם – לעצמכם דייקא, והבן היטב, וכעין שכתב רבינו ז"ל על פסוק אחד היה אברהם, שעיקר התקרבות אברהם אבינו עליו השלום להשם יתברך, היה על ידי שחשב תמיד שהוא רק אחד בעולם, ולא הסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל (עיין בתחילת הספר לקוטי מוהר"ן חלק ב, בהשמטה, ענין זה).
ובאמת כמו שיש כמה מיני מניעות מהמונעים הרשעים או מתנגדים הרוצים למנוע מהאמת בכמה הסתות ופתויים ודברי ליצנות וחלקלקות, כי יש גם כמה מיני מניעות וחלישות הדעת אפילו מחבריו ואוהביו באמת. וכל זה אי אפשר לבאר בכתב רק כל אחד יבין בעצמו, כפי ענייניו.
וכנגד כל מיני מניעות וחלישות הדעת שבעולם צריכין לילך בדרך הנ"ל, בבחינת אחד היה אברהם, לחשוב כאלו הוא יחידי בעולם. וזה בחינת וספרתם לכם, לכם – לעצמכם, וכמו שמובא בהמעשה של החכם והתם – מבואר שם שהתם היה רצען וכו', ולא היה יכול המלאכה כראוי, ומנעל שלו היה בג' קצוות וכו', והוא היה מתפאר בו מאד: כמה נאה ויפה המנעל הזה וכו'.
והיתה שואלת לו אשתו אם כן מפני מה שארי בעלי מלאכות נוטלים ג' זהובים בעד זוג מנעלים ואתה אינך לוקח כי אם אחד זהב וחצי השיב לה מה לי בזה? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ועוד למה לנו לדבר מאחרים. הלא נתחיל לחשוב כמה וכמה אני מרוויח בהמנעל הזה מיד ליד: העור הוא בכך וכו' (עיין שם כל זה היטב).
והבן כי במעשה הזאת מבינים רוב העולם כמה דברים הנוגעים לעבודת השם יתברך, שצריכין להתנהג בדרכי התמימות ולהיות בשמחה תמיד אפילו בעניות ודחקות גדול וגם עבודתו ותפלתו אינם בשלמות כלל, אף על פי כן יהיה בשמחה בחלקו תמיד.
ולא יסתכל על העולם כלל שיש להם פרנסה כנגדו בכפלי כפלים ויש להם אכילה ושתיה ומלבושים נאים וכו' ואף על פי כן מלאים דאגות תמיד בריבוי חסרונות וגם בעבודת ה' בתורה ובתפלה הם גדולים ממנו אלפים פעמים, ואף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל רק יהיה שמח בחלקו תמיד.
כמבואר שם שהלחם שלו היה אצלו כל המאכלים שבעולם וכו' ומנעל שלו שגמר בכמה ימים ביגיעה גדולה, והיה מלא חסרונות, והרוויח בו פחות הרבה מאחרים, אף על פי כן היה יקר בעיניו מאד והתפאר בו הרבה ולא הסתכל על אחרים כלל, ואמר מה לי בזה זה מעשה שלו וזהו מעשה שלי וכנ"ל.
ורבינו ז"ל רמז בעצמו אחר שסיפר מעשה זאת שכוונתו לענין תפלה ועבודת ה', כמו שמובא שם בסוף שאמר רבינו ז"לואם התפלה אינו כראוי היא מנעל בג' קצוות והבן עיין שם, היינו כנ"ל: שצריכים להתנהג בתמימות גדול כדרכי התם הנ"ל, וצריכים לדקדק בכל המעשה ליקח לעצמו מוסר ועצות מדברי התם הנ"ל, ולילך בדרכיו ולהיות בשמחה תמיד, ואל יבלבל אותו העולם כלל. ואפילו חביריו שזוכין לתפלה ועבודה הרבה יותר ממנו אף על פי כן אל יפול בדעתו מזה כלל, רק יהיה בשמחה תמיד בכל נקודה ונקודה טובה שמרוויח בתפלתו ועבודתו איך שהוא, עיין שם בהמעשה ותבין.
(ליקוטי הלכות, אור"ח הלכות פסח, ט,כב)
