ספירת העומר

במוצאי יום טוב הראשון של פסח, מתחילים לספור "ספירת העומר", בכל יום בתפילת ערבית סופרים עוד יום ועוד יום עד לחג השבועות, סך הכול חמישים יום.

סדר ספירת העומר

לאחר עלינו לשבח של תפילת ערבית, החזן מברך "ברוך אתה ה', וכו', אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ולאחר הברכה אומר "היום יום אחד בעומר", וכולם מברכים וסופרים אחריו.

לאחר סיום הספירה, אומרים מספר תפילות ובקשות, שכידוע מצוות ספירת העומר הייתה לפני מתן תורה, ומטרתה הייתה התקדשות והיטהרות, וכל יום נטהרו מפגם נוסף, ולדורות נותר עניין זה שימי הספירה מסוגלים ליטהר ולהתקדש.

חיוב ספירת העומר

מצוות ספירת העומר מקור חיובה הוא מן התורה, שכתוב (דברים, פרק ט"ז, פסוק ט') "שבעה שבועות תספר לך", וכתוב (ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ז) "וספרתם לכם ממחרת השבת, וכו', עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום", הספירה מחולקת לימים ושבועות, שבע שבועות (שבתות) שבסך הכול שווה לארבעים ותשע יום.

יש אומרים שבימינו ספירת העומר מדרבנן, וכן דעת רוב הראשונים, ושורש מחלוקתם האם ספירת העומר תלויה בהבאת העומר והקרבתו, או שהספירה היא מצווה פרטית,

טעם ספירת ארבעים ותשע יום

בפסוקים שהבאנו לעיל ישנה סתירה, בפסוק אחד כתוב שבעה שבועות, ובפסוק שני כתוב תספרו חמישים יום, והדברים סותרים כי שבעה שבועות הינם ארבעים ותשע יום, ואילו בפסוק שני כתוב לספור חמישים יום ולא ארבעים ותשע.

ובתורת כוהנים (פרשת אמור, סימן י"ב, הלכה ח') מבאר את העניין, שיש לספור ארבעים ותשע יום על מנת לקדש את יום החמישים, וכל מטרת ספירת המ"ט יום הוא על מנת להגיע ליום החמישים ולקדשו, ותספרו חמישים יום פירושו, תספרו את הימים הקודמים ליום החמישים, על מנת להגיע ליום החמישים.

קרבן העומר

ספירת העומר נקראת על שם קרבן העומר, שהיה קרב אף הוא במוצאי פסח, והתורה קושרת אליו את הספירה, שכתוב (ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ט"ו) "וספרתם לכם, וכו' מיום הביאכם את עומר התנופה", משמע שהספירה קשורה לקרבן העומר, ועל שמה נקראת הספירה ספירת העומר.

למרות שהספירה אינה לקרבן העומר, אלא, כאמור לעיל, ספירה לקראת מתן תורה, שסופרים חמישים יום, שהם כנגד חמישים שערים בשמים, וכל יום הספירה מועילה להתקדש בקדושת שער נוסף, עד שמגיעים מוכנים למתן תורה.