שאלה

ביתי לומדת באחד הסמינרים המוצלחים בבני- ברק, ולאחרונה בכיתה חל קלקול מסוים כאשר מספר בנות, שהן חברות טובות של ביתי, נחשפו לכל מיני הצגות וסרטים ("כשרים") למיניהם, ומדברות מזה, וממש עושות מזה עסק, ובינתיים העמדנו בבית, בחזקה, שאין לנו כל חלק בענין של סרטים וכו', אמנם כעת ההרגשה בבית היא קשה, והבת ממורמרת, איך יוצאים מהמצב? בתודה מראש. 

תשובה

פעמים כשהחניך חריף ומעורה בענייני החברה, עלינו להיזהר מלהגיב בזעזוע ופליאה, לבל נראה לו כ"לא בעניינים", תגובתנו צריכה להיות שקולה, כמו "אני מצטער לשמוע שיש כאלו נערים, אדבר על כך עם ההנהלה ואני בטוח שישימו לזה סוף"

בשולי הדברים:

בכדי שדברים מהסוג הנ"ל לא יחלישו את השקפתו של בנינו, עלינו באופן כללי להסביר להם את הסיבה הערכית והאמיתית להמנעות מדברים שלילים כצפיה בסרט, ובשעת ניסיון דברים אלו יעמדו לצד הנער לבל יתבלבל מהלך הרוחות שבשולי החברה וברחוב, בעוד שאם כל החינוך יתבסס על לגלוג או הצגת הצופים כשוטים וכו', ההשפעה לא תחזיק בשעת ניסיון.

משום כך עלינו להחדיר בעקביות את הפסול שיש בצפיה ובכל מדיה בכלל, וכמו כן לתת לנער להבין שיש כאלה שכן צופים אבל "אצלנו" לא. וכמו שאר דברים שאנו שונים מסביבתנו.

אופן ההחדרה: כיוון שסרטים וכדומה הם רק דוגמא לאנשים הנכשלים במעשיהם ורבים הם, לכן יש לכלול אותם בקבוצה זו, ולכן הדגש התמידי לילד [לא רק כתגובה אלא בטפטוף תמידי בשיחות עמו] הוא מציאת החבר הטוב והחברה הטובה. חבר טוב הוא המקרבו לעבודתו יתברך בכל אופניה, וחבר הרע להיפך. וממילא הדגש התמידי בכל כלי החינוך הוא לחפש ולהתחבר רק עם הילד היותר טוב.

יש לזכור (!) שאין להתבלבל מקביעות ומעובדות שהחניך מניח לפתחנו (חברות טובות שלי רואות כו', כולם וכו') תפקידנו כהורים היא לעצב לו גם מונחים חדשים ולשנות לחניך את תפיסתו שפעמים מוטעית היא. לפעמים עלינו לפתח תגובות אקטיביות בדרכי נועם.