פיסטוקים לשולחן שבת – פרשת נח

מאיפה המושג פשיטת רגל? – אדם בלי לב יכול לחיות? – מתי נחלק הגלובוס לשבע יבשות

 
1. מה המקור להגדרת אדם שנכנס למצוקה כלכלית עד שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו כ"פושט רגל"? 
 

על הפסוק בפרשתנו וימח את כל היקום אומר המדרש היקום הוא הממון שמעמיד רגליו של בעליו, וכשאין ממון אז רגליו מופשטות ולא עומדות.

 
 
2. בפרשתנו, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.
 

בספר חכם צבי דן, האם על פי דין תורה, אדם נקרא חי גם אם ניטל לבו.

בתוך דבריו הוא מביא את מחלוקת הפילוסופים הקדמונים גאלינוס ואריסטו.

גאלינוס סבר, שעיקר החיות היא במח, והביא ראיה לדבריו, מאדם שנטל מקוף חי את לבו ולאחר מכן המשיך הקוף לקפוץ ולפזז במשך 12 שעות.

לדבריו, אם לא היתה עיקר החיות במח, לא היה יכול הקוף להמשיך ולפעול.

אולם, דעתו של אריסטו היתה שונה לחלוטין, והוא טען, שעיקר חיות האדם תלויה בליבו, ואילו המח אחראי על כל תנועות האדם, והקוף המשיך לקפוץ מפקודות ששוגרו אליו על ידי מוחו שנשארה בו מעט חיות.

 
 

ה"חבם צבי" האריך להוכיח שאדם בלא לב אינו נחשב חי.

 
הנשמת אברהם מפוסקי זמנינו, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שהוכיחו מדברי הגמרא האומרת, שקביעת המוות תלויה בהפסקת הנשימה, כי נטילת לבו של אדם שלקה במוות מוחי כמוה כרצח.
שכן, אדם שנשימתו וליבו ממשיכים לפעול על ידי מכשירים רפואיים, אי אפשר להגדירו כמת.
 
 
3. בפרשתנו מתואר המבול והשלכותיו,
 
תגלית מעניינת מפורשת בזוהר הקדוש בפרשתנו, בתרגום חופשי:

תנא, ארץ אחת היתה וממנה נתהוו שבע ארצות:

[אנו קוראים להם היום: אסיה, אפריקה, אוסטרליה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, גרינלנד, אנטארקטיקה]

ארע תרחיש זה אירע בתקופת המבול. כרמוז בפסוק: (איוב טה) המעתיק [המזיז] הרים ולא ידעו, המרגיז [המניע] ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון.

מעניין לציין, כי בשנת 1924 למניינם גילה פרופסור ווגנר שאכן כל היבשות היו יבשה אחת.  ההוכחות לכך שמצא:

א. ע"י התאמת המפרצים לבליטות שביבשות הסמוכות [הוא גזר את מפת כל היבשות מהגלובוס וחיברם
כעין פזל].

ב. ע"י בדיקות בצמחיה הנמצאת בחופים של היבשות הסמוכות זו לזו ונמצאה התאמה בין סוגי הצמחים
שגדלים בשני החופים המקבילים.

ג. וכן נמצאו התאמות בין סוגי בעלי חיים הגרים בחופים המקבילים.

תגלית זו הדהימה את אנשי המדע , אך ללומדי התורה הדבר כלל לא היה חדש.

נגישות

 בקשת עזרה דחופה לקראת חג הפסח: "קִמְחָא דְּפִסְחָא" לאברכים ולמשפחות ברוכות ילדים

חברים יקרים, אחינו בית ישראל!

בימים קדושים אלו, כאשר אנו נערכים לקראת חג החירות – חג הפסח – זמן חירותנו, עת לבנו מתמלא ברגש של חסד ונתינה, פונה אליכם קול זעקה שקטה אך כואבת מבתי ישראל עמלים, משפחות של תלמידי חכמים, אברכים יקרים ובעלי משפחות ברוכות ילדים, אשר עומדים חסרי אונים מול צרכי החג הרבים.

הם, אשר מוסרים נפשם על לימוד התורה יומם ולילה, מקדישים חייהם לחינוך ילדיהם בדרך התורה והיראה – זקוקים לעזרתנו. אין להם במה לערוך שולחן חג, אין ידם משגת לרכוש מצרכים בסיסיים למצות, יין, ובשר לשמחת יום טוב.

עתה היא שעת רצון – מצוות "מעות חיטים", או בשמה הידוע – "קִמְחָא דְּפִסְחָא", היא חובה עתיקת יומין ונעלה, המוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו.

זהו זמן לפעול בגמילות חסדים, להושיט יד ולמלא את בתיהם באור, שמחה וכבוד החג – שיהיו גם להם ארבע כוסות, מצה שמורה וקערת פסח כהלכתה.

כל תרומה – משנה חיים!

תרום כעת

יהי רצון שתזכו אתם ובני ביתכם לחג כשר ושמח, לשפע ברכה והצלחה, בריאות ופרנסה טובה, ונזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו.

בברכת פסח כשר ושמח

ויהי רצון שנזכה כולנו לאכול יחד עוד השנה מן הפסחים והזבחים בירושלים עיר הקודש ומלכינו בראשינו