למה נגרע
קרבן פסח קרב בחג פסח, ט"ו בניסן, על ידי יהודים טהורים ובבית המקדש. זה ההלכה והחוק ולא ניתן לשינוי.
בהיות בני ישראל במדבר, בשנה שבה חנכו את המשכן, באו מעם ישראל עם שאלה מוזרה למשה רבינו, "בחג פסח היינו טמאים, ולא יכלנו להקריב קרבן פסח, ולמה נגרע חלקינו מלהקריב את קרבן ה'".
שאלתם הייתה מגוחכת עד לאימה, למה אינכם יכולים להקריב?!? כי הייתם טמאים וטמאים לא מקריבים. אין מה לעשות. נקודה. התכבדו והמתינו לשנה הבאה.
אבל, משה רבינו מקשיב לשאלתם, והולך להביא את דבריהם לפני ה', שאלתם לא נשמעה באוזניו מוזרה, הוא לקח את מילותיהם ואת השאלה שנבעה ממעמקי ליבם, והניחה לפני ה' יתברך.
ה' יתברך ברוב חסדו שמע את נאקתם, ומכוח מילותיהם חידש חידוש שאין כדוגמתו 'פסח שני', מי שלא הקריב קרבן פסח בחג, יש לו תקנה! הוא יקריב את קרבן פסח בחג פסח שני!
ואומר על מעשה פלאי זה רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות ברכת הפירות ה' סעיף ט"ז): "כי אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח, שבאו לשאול: "למה נגרע"? שאלו כהוגן ותיקנו בזה הרבה מאד, כי נתגלגל זכות על ידם שנתגלה על ידי זה למשה דין פסח שני שהוא תיקון גדול.
כי זה עיקר שלמות התשובה, שאפילו כשרואה האדם את עצמו שהוא רחוק מאד מה' יתברך וטומאתו עליו ממעשיו הרעים, אף על פי כן יחזק את עצמו ויבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני ה' יתברך וישאל על נפשו כמו ששאלו "למה נגרע לבלתי הקרב את קרבן ה'"? כמו כן ישאל כל אחד על נפשו, אם יודע בעצמו טומאתו ממעשיו, שיבוא וישאל: "ואם נפשי מטומאה במעשי הרעים, אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן לה', דהיינו להתקרב לה' יתברך, לעסוק בתורה ולהתפלל שהוא בחינת קרבנות? כי בוודאי יש לו תקווה גם כן להתקרב לה' יתברך.
ואז בוודאי ימצא לו ה' יתברך תיקון ויודיע להצדיק כמו שהודיע למשה תיקון הפסח שני שהוא פליאה נשגבה. כי עיקר זמן הפסח הוא רק בשעת יציאת מצריים, שאז דילג ה' יתברך על הקץ וגאלם, ואז עיקר זמן הקרבת הפסח, ועל שם זה נקרא פסח, לשון פסיחה ודילוג, שדילג על הקץ, כי האיר עליהם אז הארה נפלאה, אבל מי שהיה טמא ולא קרב את הפסח במועדו, איך יזכה להקריב פסח עוד?
אבל ה' יתברך ברחמיו גילה הסוד למשה על ידי שאלת הטמאים דווקא, והודיע לו שהטמאים יקריבו פסח שני באייר, בימי הספירה. ובזה הורה לנו דרך תשובה, שאין שום ייאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עיקר התיקון ואנחנו טמאים במעשינו, עדיין יש תקווה, אפילו שלא בזמנו, כי יש תיקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום ובלבד שלא נייאש עצמנו מצעקה ותפילה, לשאול בכל פעם: "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה'
