פרשות בהר – בחוקותי

 פרשת בהר – חירות, קרקע וצדק חברתי

שנת השמיטה – שבת לארץ

התורה פותחת בציווי על שמיטה – כל שנה שביעית, האדמה שובתת. אין לחרוש, לזרוע או לקצור לשם רווח. הקרקע, התבואה והפירות – שייכים לכולם:

"ושבתה הארץ שבת לה'"
השמיטה יוצרת מרחב של שוויון וצדק – העשירים אינם יכולים לצבור עוד, והעניים נהנים מהפירות ללא הבדל.

שנת היובל – "וקראתם דרור"

פעם ב-50 שנה מגיעה שנת היובל, ובה קורים שלושה דברים דרמטיים:

1. כל העבדים משתחררים.
2. כל הנכסים חוזרים לבעליהם המקוריים.

דיני קרקעות, צדק ומניעת ניצול

התורה מתווה כללים מדויקים למכירת קרקע ולפדיונה. בנוסף, יש איסור להונות איש את רעהו במחיר או במילים.

"אל תונו איש את עמיתו – ויראת מאלוהיך"

דאגה לחלשים

הפרשה מצווה לעזור לאדם שנקלע לקושי כלכלי – להלוות לו כסף בלי ריבית, לא לנצל את מצבו, ולא להפוך אותו לעבד.

 פרשת בחוקותי – ברית הברכה והקללה

פרשת בחוקותי פותחת במילים:

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו…"
וממשיכה לתאר שתי דרכים: דרך הברכה ודרך הקללה.

ברכות – שפע, שלום וקרבה אלוקית

אם ילכו ישראל בדרך התורה:

• תהיה ברכה בגשמים, ביבול ובתבואה.
• תהיה שלום בארץ וביטחון מפני אויבים.
• תהיה נוכחות אלוקית קרובה:

"והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלוהים"

קללות – הסתר פנים, גלות ואובדן

אך אם עם ישראל יפר את הברית ויבזה את התורה – באות ה"תוכחות":

• הארץ לא תיתן יבולה.
• תהיה מגפה, חרב, רעב ואבדן שליטה.
• הקשה מכל: גלות – הוצאה מן הארץ ותחושת עזיבה אלוקית.

קרן אור – גם בגלות לא נשכח

התורה מסיימת את התוכחה בתקווה:

"וזכרתי את בריתי יעקב… ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם"
אפילו בשפלות הגלות – הברית לעולם אינה מופרת לחלוטין. הקשר נשאר – והוא הבסיס לתקווה ולגאולה.