parallax background

פרשת השבוע אחרי מות – קדושים

פרשת השבוע אחרי מות – קדושים

כן לגנוב, לא לגנוב

התורה מזהירה (ויקרא, פרק י”ח, פסוק ו’) “איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וכו'”, מצווה זו הינה מיוחדת תתרחק, אל תתקרב, שמור מרחק,

למה?

למה צריך להתרחק?

אומר רבינו נחמן מברסלב זיע”א, עם יצר הרע אל תכנס בטוען ונטען, אינו בר שיחה, אינו בר דיון, כשהוא מגיש תלונה, הצעה, הערה, תתפוס את הפרוטקול שהגיש לך עם כפפות, תיגש לאח ותשרוף, אל תקרא בזה, אל תיגע..

אסור להיכנס בטוען ונטען…

ומספר רביה”ק מברסלב, משל שהתפרסם מאוד, על אדם שחוזה בכוכבים אמר לו שכל מזלו יהיה בגניבה, רק אם ישלח ידו בגניבה יאיר מזלו בחיים, והאדם ההוא אמר חס ושלום לעולם לא אשלח ידי במה שאינו שלי.

ואשתו לחצה עליו, והוא החל להרהר, מה יקרה אם באמת לא יתפסו אותי, אסחב מעט משכני וכיאיר לי המזל פנים אשיב לו כפליים, הוא עשיר ומעט מטבעות אלו לא ישנו אצלו כלום.

והרהר והרהר, כן לגנוב או לא, ושוב כן או לא..

ובסוף גנב…

ולמה?

כי הקשיב ליצר, הוא הקשיב שמזלו בגניבה, למרות שמיד דחה זאת, אבל נכנס בטוען ונטען, וזוהי הייתה תחילת נפילתו, ועם היצר אסור להיכנס כלל בטוען ונטען…

לא מכיר, לא מתקרב, לא נופל…

רצון ה’

“את משפטי תעשו, ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם” (ויקרא, י”ח, ד’)

מבאר רש”י את ההבדל בין חוק למשפט, שחוק זוהי תקנה ללא טעם כמצוות פרה אדומה וכדו’, שאותם קשה יותר לקיים, מחמת שהרשעים מלגלגים ואומרים מדוע אתם עושים אותם, ולכן הנסיון לשמור אותם גדול יותר.

ואילו משפט זה דין שההגיון מחייב אותו כלא לגנוב, ולא לרצוח, שזאת לא קשה לשמור, מחמת שגם לולא התורה היה חיוב לשמור זאת.

ומההקבלה בין שני דברים אלו, באה ללמדנו שכשם שאת החוק שומרים אך ורק כי ה’ אמר, שאין לו טעם, ולבדנו לא היינו משיגים את חיובו, ולא היינו מקיימים אותו, כך גם את המשפטים המחוייבים על פי שכל אנו שומרים אך ורק כי ה’ אמר, וללא קשר לשכל.

ואנו מרחמים על בעלי חיים כי ה’ אמר, ואנו לא גונבים כי ה’ אמר, ולא כי ההגיון מחייב זאת.

כי ההגיון לפעמים יכול להורות על ההיפך, כמו שהנאצים יש”ו היו רחמנים גדולים, ומנומסים אבל מכוח שכלם, ולכן כשהתאוריה והשכל שלהם הוציא את עם ישראל ממעגל הרחמנות טבחו בהם באכזריות שיטתית.

וסטאלין מנהיג הקומוניסטים, הבין בשכלו שמותר לגנוב מהעשירים, וזה הצדיק לו להתעלל בעשירים ללא רחם, והמקיים את המצוות כי ה’ אמר, אי אפשר לו לטעות.

אהבת הרע

“ואהבת לרעך כמוך אני ה'” (ויקרא, פרק י”ט, פסוק י”ח),

אומר רבינו נחמן מברסלב זיע”א, שאדם צריך לשמוח ולאהוב את כל הרע שקורה לו, ולא להצטער על הייסורים שבאים עליו, מחמת שלפי עוונתיו ייסוריו הם ברחמים גדולים.

ומגלה זאת רבינו מהפסוק “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, ואהבת לרעך – תאהב את הרע שקורה לך, כמוך – שלפי מה שאתה באים עליך ייסורים, אני ה’ – שאני ה’ הרחמן, ועדיין מתנהג ברחמנות, שלפי המגיע לך עדיין זה ברחמנות.

 

סיפור לפרשת השבוע אחרי מות – קדושים

עזא ועזאל ועזאזל

בפרשת אחרי מות מסופר, שביום הכיפורים היו לוקחים את השעיר המשתלח, וזורקים אותו אל מקום הנקרא “עזאזל”.

מהו עזאזל?

בזמן הולדת נח, כאשר העולם קלקל מאוד את דרכיו, והיה מלא בגזל ועריות, עד שהתורה כותבת בחומש בראשית “מלאה הארץ חמס מפניהם”, והקב”ה “ניחם על שעשה את האדם”.

וכששמעו המלאכים בשמים שהקב”ה מתנחם על שעשה את האדם, אמרו לו “תמחה את האדם” שמתחילת בריאתו הוא רע, וכשעלה במחשבה לבוראו כבר אמרנו שהוא רע ולא יברא.

ענה להם הקב”ה, “גם אתם אם הייתם שם, והיה לכם יצר כמוהו הייתם מקלקלין דרכיהם”, המלאכים שהיו בטוחים בעצמם, ענו ואמרו לה’ “תורידנו לשם, ותראה שנקדש את שמך משם”..

נענה להם ה’, והורידם לעולם, ושם בקירבם לב ורצון כשל האדם, וכשהיו הם בזה העולם, נכשלו וקילקלו דרכיהם, שכתוב (בראשית, פרק ו’ פסוק ב’) “ויראו בני האלוקים בבנות האדם וכו’), ובתור עונש זרקם ה’ במדבר אל גיא גדול, והמקום ההוא נקרא “עזאזל” על שמם עזא ועזאל.

 

למסירת פדיון נפש
נגישות