כהנים
"אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול.
הכוהנים בהיותם משרתי ה', התבקשו לשמור על קדושתם ולהיות יותר זהירים בשמירה מטומאה משאר ישראל.
אסור להם להיטמאות למתים, להיכנס לבית קברות, מלבד הלווית שבעה קרובים ממדרגה ראשונה.
אסור להתחתן עם גרושה, אך מותרים באלמנה.
הכהן הגדול
לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו:
אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם.
איסור להתחתן אף עם אלמנה, והוא מותר אך בבתולה.
מעשה המקלל
יהודי מעם ישראל, שאמו הייתה יהודייה ושמה שולמית בת דברי, אך אביו מצרי, קילל את ה' במריה עם יהודי עם בני ישראל.
בשמוע בני ישראל את המילים הקשות של קללת ה', הכניסו אותו 'למשמר', כי לא ידעו מה לעשות בו ומה העונש המגיע לו.
ואז משה רבינו הגיע ולימד שה' אמר בעקבות מעשה זה, שדין המקלל את ה' מוות בסקילה, ואכן הוציאו אותו למיתה.
מיד בסמוך למיתתו, הפליג ה' באיסור וחומר הריגת אדם.
רש"י מסביר את ההקשר שהתורה מזכירה את שם אימו, ש'דברי' זה מלשון דיבור שהייתה מדברת עם כל אדם, ולכן קילקלה והלכה אחר איש מצרי. ומוסיף רש"י שהתורה פירסמה את שמה לומר שבחן של ישראל שכולם היו קדושים ושמורים ורק זו קילקלה.
המדרש תנחומא מביא סיפור מזווית שונה לגמרי – " וירא איש מצרי מכה איש עברי' מי היה איש מצרי? אביו של מגדף. 'מכה איש עברי' – בעלה של שלומית בת דברי.
כיצד? היה אותו נוגש עשוי (אחראי) על מאה ועשרים אנשים והיה מוציא אותם למלאכתם לקריאת הגבר, ומתוך שהיה רגיל להוציאם, היה נכנס ויוצא לבתיהם. ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלמה מכל מום, נתן עיניו בה עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר אותו מצרי ובא על אשתו והיא סבורה שהוא בעלה.
חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו שאל אותה, ואמר שמא נגע בך? אמרה לו 'הן, וסבורה הייתי שאתה הוא'. כיון שידע הנוגש שהרגיש בדבר, חזר לעבודת פרך והיה מכה אותו. ראה משה ברוח הקודש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו, אמר 'לא דייך שענית את אשתו אלא אתה מכהו', כעס על המצרי, "ויך את המצרי”, עד כאן דברי המדרש תנחומא.
