פרשת בהעלותך – ברסלב

פסח שני: לקח של תקווה ותשובה אינסופית

הפסוק "למה נגרע לבלתי הקריב" (במדבר ט', ז') בפרשת בהעלותך טומן בחובו לא רק סיפור הלכתי, אלא מסר עמוק של תקווה ותשובה, שרלוונטי לכל אדם ובכל דור. הוא עוסק באותם אנשים שנבצר מהם להקריב את קרבן הפסח בזמנו בשל טומאת מת. במקום לקבל את רוע הגזרה, הם באו למשה בשאלה נוקבת: "למה נגרע?".

שאלתם זו, שנאמרה "כהוגן", התגלתה כמהלך בעל חשיבות עצומה. בזכותם, נתגלגל זכות גדולה לעולם: ה' גילה למשה את דין פסח שני. דין זה אינו רק הלכה טכנית, אלא "תיקון גדול", המהווה בחינת המשכת דרך התשובה.

תקוה גם לטמא

הסיפור של פסח שני הוא משל לכל אדם המרגיש מרוחק מה', טמא ממעשיו הרעים. המסר הוא ברור: אל לו לאדם לייאש את עצמו. גם כאשר אדם רואה את עצמו מרוחק מאוד מהקב"ה ו"טומאתו עליו" ממעשיו, עליו להתחזק ולבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני ה' יתברך. עליו לשאול על נפשו, בדיוק כפי ששאלו אותם אנשים טמאים: "למה אגרע מלהתקרב לה' יתברך, לעסוק בתורה ולהתפלל, שהם בחינת קרבנות בימינו?"

התשובה שמקבל אדם כזה היא חד משמעית: "כי בודאי יש לי תקווה גם כן להתקרב לה' יתברך". וכששאלה זו באה מתוך לב כנה, ה' בודאי ימצא לו תיקון, ויודיע לצדיק את הדרך, בדיוק כפי שהודיע למשה את תיקון הפסח השני.

סוד הפסח והדילוג על הקץ

תיקון פסח שני הוא "פליאה נשגבה". עיקר זמן הפסח הוא בשעת יציאת מצרים, זמן שבו ה' "דילג על הקץ" וגאל את ישראל. לכן נקרא "פסח" מלשון פסיחה ודילוג, שכן האיר עליהם אז "הארה נפלאה". אולם, מי שהיה טמא ולא הקריב את הפסח בזמנו, כיצד יזכה להקריב פסח עוד?

דווקא על ידי שאלתם הנוקבת של הטמאים, גילה ה' למשה את הסוד: הטמאים יכולים להקריב פסח שני באייר, בימי הספירה. בכך, הורה לנו הקב"ה דרך חשובה בתשובה: שאין שום ייאוש בעולם כלל.

גם אם "עבר הזמן של עיקר התיקון", וגם אם אנו "טמאים במעשינו", עדיין יש תקווה. קיימים "תיקונים נפלאים ונעלמים מאד" שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום. התנאי היחיד הוא שלא נייַיאש את עצמנו מצעקה ותפילה, ונשאל בכל פעם: "למה אגרע מלהקריב את קרבן ה'?", כלומר, למה נגרע מלהתקרב אל ה' יתברך?

פסח שני הוא תזכורת עוצמתית לכך שגם אם חטאנו וטעינו, דרך התשובה פתוחה תמיד. הקב"ה, ברחמיו הרבים, פותח לנו פתח נוסף להתקרבות, ומלמדנו שאין רגע מאוחר מדי לחזור בתשובה ולשאוף להתקרב אליו.