פרשת בהעלותך – ברסלב

"ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל"

מלמד שאין השכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושתי רבבות ישראל.

כשעם ישראל מתקרבים בעולם, נמשכת הקדושה ונתגלית בעולם, כי כל אחד מישראל יש לו דעת שונה ונטייה שונה מחברו, וכמו שאמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, אבל בעיקר האמונה כולם מאוחדים, שכולם מאמינים בה' ורוצים לעבדו.

ועל ידי שעם ישראל מתרבה, שכל כך הרבה יהודים שדעותיהם כל כך שונות ואף על פי כן כולם מאוחדים ביסוד האמונה, מתגלה בעולם כח ההתאחדות לדעת, שכל הפרטים השונים מאד זה מזה כולם מתאחדים ומתחברים.

ואז מתגלה גם שכל הבריאה, שמורכבת מחלקים ופרטים שונים כולה נובעת מהאחד והיחיד יתברך שהוא בורא כל הנבראים, שזה עיקר הקדושה וגילוי כבודו יתברך בעולם ולכן אמרו חז"ל שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני רבבות מישראל.

ליקוטי הלכות כלאי בהמה הלכה ד' אות כ

"למה נגרע לבלתי הקריב"

אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח, שבאו לשאל למה נגרע, אלו שאלו כהוגן, ותקנו בזה הרבה מאד.

כי נתגלגל זכות על ידם שנתגלה על ידי זה למשה דין פסח שני, שהוא תקון גדול, שהוא בחינת המשכת דרך התשובה. כי זה עיקר שלמות התשובה שאפילו כשרואה האדם את עצמו שהוא רחוק מאד מה' יתברך וטומאתו עליו ממעשיו הרעים, אף על פי כן יחזק את עצמו ויבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני ה' יתברך וישאל על נפשו, כמו ששאלו אלו האנשים שהיו טמאים, ששאלו למה נגרע להקריב את קרבן ה'.

כמו כן ישאל כל אחד על נפשו, אם יודע בעצמו טומאתו ממעשיו, שיבוא וישאל: "ואם נפשי מטומאה במעשי הרעים, אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן ה', דהיינו להתקרב לה' יתברך לעסק בתורה ולהתפלל וכו' שהוא בחינת קרבנות? כי בודאי יש לי תקוה גם כן להתקרב לה' יתברך".

ואז בודאי ימצא לו ה' יתברך תיקון ויודיע להצדיק, כמו שהודיע למשה תקון הפסח שני שהוא פליאה נשגבה, כי עיקר זמן הפסח הוא רק בשעת יציאת מצרים, שאז דלג ה' יתברך על הקץ וגאלם, ואז עיקר זמן הקרבת הפסח, ועל שם זה נקרא פסח לשון פסיחה ודילוג שדילג על הקץ, כי האיר עליהם אז הארה נפלאה, אבל מי שהיה טמא ולא הקריב את הפסח במועדו, איך יזכה להקריב פסח עוד?

אבל ה' יתברך ברחמיו גילה הסוד למשה על ידי שאלת הטמאים דייקא, והודיע לו שהטמאים יקריבו פסח שני באייר בימי הספירה.

ובזה הורה לנו דרך התשובה שאין שום יאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עיקר התיקון, ואנחנו טמאים במעשינו, עדיין יש תקוה אפילו שלא בזמנו, כי יש תיקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום ובלבד שלא נייאש עצמנו מצעקה ותפילה לשאול בכל פעם למה נגרע להקריב את קרבן ה'.

ליקוטי הלכות אורח חיים, ברכת הפרות, ה,טז