פרשת בהר – ברסלב

שני אופני עבודת ה' – בן ועבד 

"לא תעבוד בו עבודת עבד"

יש שתי דרגות בעבודת השם – דרגת עבד ודרגת בן.

עבד הוא מי שאומנם עובד את השם בכל כוחו, מקיים את כל המצוות ונזהר מכל העבירות, אבל בעצם הוא רוצה עדיין את העולם הזה ואת תענוגותיו, אלא שהוא מכריח את עצמו ומשבר את רצונותיו, ומשקיע את כולו בעבודת השם.

ומכיון שכופה על עצמו נגד רצונו האישי, והולך נגד תאוותיו, נחשב כעבד הכופף את רצונו נגד רצון רבו.

דרגה זו היא אומנם חשובה ויקרה, ואשרי מי שעובד את השם כך.

אלא שיש דרגה גבוהה עוד יותר, והיא דרגת ה'בן'. וזה יהודי שכל כך מתאמץ ומשקיע בעבודת השם, עד שאפילו הגוף שלו הזדכך, כך שאין לו שום רצון אחר בעולם מלבד רצון השם. אצלו כל התורה והמצוות אינן נחשבות כעבדוּת, כי אדרבה – זה כל תענוגו ושמחתו.

ומכיון שרצונו האישי הוא לעבוד את ה', ומתוך רצונו וחשקו עובד את ה', הוא כבן שמקיים את רצון אביו מתוך אהבה וחשק.

ברור שתחילת עבודתנו את השם היא רק באופן הראשון, כעבד. אלא שעלינו להתרגל לשמוח בקיום המצוות ובעבודת השם עד שכל הרצון שלנו יהיה בעיקר לתורה ולמצוות, ונתעלה לדרגת 'בן'.

כפי שציוו לנו חז"ל: "'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך' – בשני יצריך" (ברכות נד). היינו, שלא יעבוד אדם את השם רק ביצר הטוב שלו, בעוד שיצרו הרע עדיין משתוקק לרע, אלא יכוון את כל רצונותיו לעבודתו יתברך.