parallax background

פרשת השבוע – פרשת בלק

פרשת בלק

שמירת עיניים

"הנה כסה את עין הארץ"

בלק מלך מואב הרשע, שלח לומר לבלעם על עם ישראל, שהם כיסו את עין הארץ, כלומר שהם ממלאים את כל טווח הראיה של ארץ מואב.

אומר הרב הקדוש רבי שלמה מרדומסק זיע"א, בעל הסה"ק "תפארת שלמה", כשבלק מלך מואב שהיה רשע גדול, וגם מכשף לא קטן, והבין בקדושה וטומאה, ראה את עם ישראל שחנו מולו, וראה שהם שומרים על קדושת עיניהם, נלחץ…

ושלח לומר לבלעם הרשע, שיבוא להצילו מעם ישראל, מחמת שיש להם זכות גדולה, שהם שומרים את עיניהם, ולא יוכל לנצחם.

אבל, מה שלא ידע בלק, זה, שבלעם לא יכול להושיעו, כי הוא עצמו נגוע בטומאת העיניים, כמו שכתוב על בלעם, "נופל וגלוי עיניים", שעיניו היו גלויות, ולא היה שומר עליהם, ובגלל כך לא היה יכול להושיעו.

ברכת רשעים

לא תאור את העם כי ברוך הוא

ואומר רש"י על המקום "אמר לו אם כן אקללם במקומי, אמר לו לא תאור את העם, אמר לו אם כן אברכם, אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא, משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך".

ונשאלת השאלה מדוע בלעם הרשע פתאום רוצה לברך את ישראל?

ומבאר ה"תורה תמימה" הסבר נפלא שכתוב במדרש בפרשת חיי שרה, שבגלל שלבן הרשע ברך את אחותו "אחותינו את היי לאלפי רבבה", היא הייתה עקרה שלא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי .

וא"כ בלעם רצה לברך את ישראל בשביל שלא יתקיימו ברכותיו ובכך יקללם.

ועל רעיון זה ענה לו הקב"ה, "כי ברוך הוא" שמכיוון שכבר הם מבורכים, אזי גם ברכותיך יתקיימו, שהרי לא תוכל לטעון שברכותיך עשו פרי, שאולי הברכה היא מכח האחרים שברכום.

לראות טוב ביהודים

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו…"

מגלה הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זיע"א, סוד נפלא שטמון בפסוק הזה:

שאדם שאינו רואה אוון ביעקב, אינו רואה כל דבר רע ביהודים, ומביט רק לטוב שלהם, ותמיד דן אותם לכף זכות, "ולא ראה עמל בישראל", שלא מתייחס ללא טוב שיהודי עושה, אלא מתמקד רק ביפה והטוב שיהודים פועלים.

אזי, "ה אלוקיו עימו", שאדם כזה זוכה שה' אלוקיו איתו, שה' עימו תמיד בכל מעשיו ודרכיו.

 

עוצמה יהודית!

 

השואה היהודית שהתקיימה במקביל למלחמת העולם השנייה, היא הסיפור העצוב ביותר שהתרחש לעם ישראל מאז היותו לעם (אחרי חשבון הגלות וההרג בזמן חורבן שני מקדשות – כך בשם צדיקים).

בכלל, אין אירוע מטלטל ומזעזע בהיסטוריית העולם הכללי, יותר מחורבן ששה מליון יהודי אירופה. מלחמת העולם עצמה -הקרבות והכיבושים- מתגמדת למול הרצח השיטתי הנורא של הנאצים ימ"ש.

כעשרים ושבעה אלף ספרים נכתבו על המלחמה. השואה לעומת זאת, זכתה לסיקור של -למעלה מארבעים אלף ספרים- סופרים גויים ויהודים כאחד.

חלק מהסיפורים עוסקים בגבורה הרוחנית. ישנם גם סיפורים של פולנים ששהו במחנות הריכוז יחד עם היהודים, אשר מודים בעוצמה היהודית.

סיפור אחד בקצרה:

באחד מן ממלכות השטן, נתמנה נער יהודי לאחראי על מחסני הלחם. בכיסו היה מפתח, והוא היה המוציא והמביא. כמובן, תחת עינו הפקוחה של אחד מרבבות מלאכי המוות. אם היה מפלה את אחד מן האסירים לטובה, או אוכל מן המנות בהחבא – אחת דתו להמית.

ליל ערב חג הסוכות. מרגיש הנער השוכב על דרגש האסירים ביד המטלטלת את כתפו בחוזקה. ממצמץ הוא בעיניו, ולפניו יהודי אסיר הלוחש לו דבר מה.

"אנא, הבא לי את המפתח להיכנס אל מחסן הלחם" הוא מתחנן "בניתי סוכה תחת אפם של הארורים, ואני רוצה לזכות לאכול בה מחר, ערב חג הסוכות, 'כזית'.

"אין בעיה" משיב הנער בן הארבע  עשרה "בתנאי, שאשתתף אתך בסוכה".

זאת סכנת מוות, פיקוח נפש גמור, ובשוויון נפש והחלטה יציבה גומר הנער בדעתו שמעדיף הוא למות תמורת המצוה…

***

בפרשתנו בלק, בלעם משבח לישראל "מה טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל" (במדבר כד,ה) ועוד משפטים רבים בסגנון.

יש השואלים, מדוע מגיעים שבחים רבים כל-כך לעם היהודי, מדוע הוא נקרא העם הנבחר. סוף סוף נדמה הוא ככל העמים, עפר לפיהם.

להם אני אומר: קיראו מעט היסטוריה, בשנות הזעם מסופר על אינסוף מקרי גבורה יהודית רוחנית, הצילו אחרים, וויתרו והתגברו.

קראו מעט והתגאו בעם שלכם… אל תרגישו שווים בין שווים. הרימו ראש!!!

למסירת פדיון נפש
נגישות