parallax background

פרשת השבוע – פרשת בראשית

פרשת בראשית

חמימותה של שבת קודש

רבי ישראל מאיר הכהן, מהעיר ראדין שברוסיה הלבנה, מחבר ספר החפץ חיים, פטירתו טרם מלחמת העולם השניה.

בזמנו נשבו רוחות המשכילים בעוז, וסחפו בחורים ישראל לתרבות האומות, הורידו אותם מפסי הרכבת הנכונים, אל פסים אחרים, שאחריתם אבדון.

באחת השבתות, בחזרתו מבית הכנסת אל ביתו, הבחין בבחור שכזה. סיגריה הבוערת שהיתה אחוזה בין אצבעותיו, מעלת עשן, עולה אל פיו ויורדת, העשן נשאף וחוזר ופורח לחוץ.

רבי ישראל מאיר הגיע אליו, תפסו בידו וליטפה בחום. “אוי ויי, שבת קודש, שבת קודש” זלגו עיניו מדמעות, “איך אפשר לעשן בשבעס’, איך אפשר”.

הבחור, נדהם מתגובתו של הרב הישיש, שתק. המשפטים החמים, המלטפים, והדמעות הזולגות, המיסו את לבבו, ולמעשה שכנעו אותו. הוא לא עמד במילים הרבות והנעימות, ושמט את הסיגריה על הרצפה, מבטיח לחזור בתשובה שלמה, אל דרך המלך.

***

בפרשתינו – בראשית אומרים הפסוקים: “ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר ויברך אלוקים את יום השביעי וכו'”

בזמירות השבת ישנו פיוט שאחד ממשפטיו הוא “שבת קודש, נפשי חולת אהבתך”.

בשבת, הנפש כמהה ומייחלת, עד כדי חולי, אחרי ה’ יתברך.

אין דבר נעים, מהנה, וממלא בחוויה רוחנית, יותר משבת קודש. חוזרים מבית הכנסת, לבושים מחצלאות. הולכים ברגיעה, ומשוחחים בנעימות. מפזמים לחן עתיק, שואפים אויר, ובכל גיד וגיד מתפשטת מנוחת נפש.

אין עם שקיבל חוויה כזו. לא נמצאת אומה עם זמן מספק ומרגיע שכזה. רק היהודים בלבד זכו בזה.

השולחן ערוך בכל טוב, מטעמים ומעדנים, הבית מואר בנרות דולקים, וסביב השולחן יושבים הילדים מלאי חן. מקלסים את ה’ בשירים וזמירות, ומתבלים מעט בלימוד פסוקי התורה.

זה כדאי וטוב. שווה השקעה. היא רווחית במיוחד…

“המצוות ניתנו לצרף (לטהר) בהן את הבריות” הנאה ונעימות הן רווח פשוט ומשני בלבד. בהתחלה זה כך – הדבר רדוד – נפש בריאה – אחרי זה נמשכים מאליו לאור האמיתי…

למסירת פדיון נפש
נגישות