פרשת דברים
בתום נידודי בני ישראל במדבר, עם מלאות שנות ה-40 לעונש הנידודים במדבר, הגיע העת להיכנס לארץ המובטחת.
טרם הכניסה משה רבינו שב לחזור על התורה והמסעות שבמדבר.
החזרה החלה בא' בשבט, "בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב".
פתח משה רבינו ביחס שלו כלפי עם ישראל, שה' שלח אותו להנהיגם, וכשלא יכל לבדו לשאת מינה שרי עשרות, מאות ואלפים שיעמדו לימינו ויסייעו בהנהגת ושפיטת העם.
מרגלים
חזר משה על מעשה המרגלים הכאוב, ועל העונש שכל 'דור המדבר' לא ייכנסו לארץ ישראל פרט לכלב בן יפונה ויהושע בן נון.
מוסיף משה ואומר וגם אותי העניש הקב"ה לבלתי אכנס לארץ ישראל.
שב והזכיר את המעשה שכמה מבני ישראל לא יכלו לשאת את העונש ורצו לעלות בכל זאת לארץ ישראל, וכשעלו למרות אזהרות משה רבינו נחלו כשלון חרוץ והובסו על ידי יושב הארץ.
מלחמות
עמון, מואב ואדום, אומר משה, הזהיר אותנו ה' לא להילחם בהם ולא להיתגרות בהם אפילו במלחמה ולכן הוצרכנו לעקוף את ארצם ולא לעבור דרכם, ואילו כשסיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן סרבו נלחמנו בהם וכבשנו את ארצם.
את ארץ האמורי והבשן נחלו שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה שביקשו לרשת את הארצות האלו מחמת ריבוי המזון לבהמות שנמצא שם.
