parallax background

פרשת השבוע – פרשת דברים

פרשת דברים

פרשת דברים ובעצם כל ספר דברים שייך למשה רבנו, העניו באדם, זה הספר שלו, כל הספר הוא דבריו של משה בנבואתו אל כל עם ישראל.
תחילת הפרשה היא דברי תוכחה שמשה דיבר לפני מותו לכלל ישראל, ואומרים חז”ל שכל ימיו לא אמר משה רבנו תוכחה, רק רגע לפני מותו.
ואומר הספרי שבעבור ד’ דברים אין מוכיחים את האדם אלא לפני מותו:
א. בכדי שלא יהיה מוכיחו וחוזר ומוכיחו
ב. כדי שלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו
ג. שהאדם שמוכיחים אותו לא יהא קפידה בליבו על המוכיח אותו
ד. ושהאדם שמוכיחים אותו לא יחפש דברים לא טובים במוכיח אותו ועל ידי זה לא יקבל תוכחתו
ומבאר בספר ‘באר משה’ שמה שהוכיחן רק לפני מותו הוא משום שדרך האדם שמוכיחים אותו לתרץ את התנהגותו, ושוב המוכיח צריך להוכיחו על פניו, עד שבסוף קץ בתוכחה. ועל כן הוכיחן משה רבינו רק סמוך למותו בכדי שלא יקוצו בתוכחתו.

בענין התוכחה, מובא בשם בעל ה’נודע ביהודה’, שכשאומרים דברי תוכחה לאדם אמיד, שלא חסר לו כלום בחייו הגשמיים, איננו שם ליבו לדברי התוכחה במקרה הטו, או במקרה הפחות טוב בא הוא לכלל כעס. אבל לעומת זאת כשמוכיחים אדם עני, או לוקה ביסורים, הריהו מקבל את דברי התוכחה ומקבלם בלבו.
וזה פירושו של הפסוק בספר משלי, ‘מוכיח אדם אחרי ימצא חן’ שמי שמוכיח אדם לאחר שהקב”ה הוכיחו ביסורים, ‘ימצא חן בתוכחתו’, שתתקבל בלבו של האדם שמוכיחים אותו.
בעצם לקבל תוכחה זה עניין של ענווה, שעדיין אני צריך להשתפר, זה מצע טוב שעל בסיסו אדם יכול לקבל התוכחה ולהתעלות, ומשא”כ כשאדם ליבו גס, אין לתוכחה מקום, ולא תוכל לפעול את פעולתה.

למסירת פדיון נפש
נגישות