parallax background

פרשת השבוע – פרשת האזינו

פרשת האזינו

צייד חופשי

אלכסי הצייד הסתובב דרוך ביער, קשוב לכל רחש ולחש. בידו מוכנים החץ והקשת, המיתר מתוח, לקראת החיה שתצוץ לה מאי שם.

כבר מאז צעירותו, היה זה התחביב שלו. ימים רבים עברו מהשנים האלו. בהם היה שוכב שעות ארוכות על האדמה, בסבלנות ובשקט מחכה לנמר או אנטילופה קטנה, שיזדמנו אל האזור.

את סודות מלאכת צייד קיבל מאביו, ואביו מסבו, שוכן יערות וותיק. הם שניהם היו לאגדה, ביכולתם להתמזג בין עצי היער, העשבים ועלי השיחים. להפוך כחלק מן הנוף, עצים ואדמה. לפעמים היו מעבירים יום או יומים, תחת ענפיו המתפרסים של גזע עבה. לידם שקית אוכל ובקבוק מים, ולפניהם החיות המתות. שאת פרוותם מכרו לאחר מכן במחיר מפולפל.

גם כעת, כשגילו נושק לשישים, הוא לא יוצא לפנסיה מהמקצוע האהוב. הוא מגביה את צווארו להציץ בצמרות העצים בין הענפים, מנסה למצוא חיה או עוף מבוקש.

שם למעלה מבחינות עינו של אלכסי בתנועה חשודה. נדמה לי שזה עוף טורף, זה נראה בעצם גדול, מצופה נוצות. לפתע הוא עלעל בכנפיו ועף. היה זה נשר, ידו שחררה את מיתר הקשת, והחץ נורה אל על, פוגע במרכז ביטנו מפיל אותו לאדמה. הנשר שנפל פרפר על האדמה. ועל כנפיו הפרוסות למחצה, תפסו גוזלים מבוהלים את הנוצות ברגליהם. נשר, כך למדו אביו נוהג להניח את צאצאיו על כנפים. לא כשאר עופות, המחזיקים ברגלים. כי מעדיף לקבל את החץ וינצלו הגוזלים מאשר להפך.

***

בפסוקים, פרשת אומר ה’ יתברך:

“כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף, יפרוס כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו”

הבורא מספר שהוא מחזיק ושומר עלינו כנשר. בזמן קריעת ים סוף ששלחו המצריים חיצים ואבנים בעם ישראל שם הבורא מחיצה של ענן – המסמל את כבודו, בינם למצריים. הוא קיבל את החצים במקום ישראל.

כל יהודי הינו בנו אהובו של מלך המלכים, של בורא עולמות כולם. הוא לא צריך לחוש צער, כאב או דאגה. ה’ מגן עליו ושומר אותו מכל צרה.

מן הסתם נתקלתם לא פעם ופעמים, במראה של ילד השוכב בעגלה, ואימו מגלגלת אותה על מרצפות המדרכה. הקטנצ’יק לא דואג או לחוץ. גם אם האנשים סביבו גבוהים פי עשרה, מכוניות שועטות בכביש, והכל סואן ורועש.

אמו נמצאת לצידו. הוא בוטח בה. ויודע שהוא בליבה, והיא רוצה בטובתו. אפילו אם מענישה אותו, או לא ממלאת את מבוקשו, לא יפחת הביטחון שלו.

אנו, ילדיו של הבורא, האוהבנו יותר מאהבת אם לבנה. אהבתו יתברך היא ללא גבול, מידה או זמן. הוא מוביל אותנו בבטחה אל יעדנו. מזין, דואג, ומפרנס לנו.

נשליך את העוף המעיק מהכתפים, הפחדים והחששות. ונאמר לה’ שהוא אחראי, אנחנו לא מתערבים…

למסירת פדיון נפש
נגישות