פרשת לך לך

התחשלות

בעשרה נסיונות קשים, ניסה הבורא את אברהם אבי האומה.

אחד מהם מסופר בפרשת לך לך, פרק י"ב פסוק א', "ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך ומולדך ומבת אביך אל הארץ אשר אראך".

אפילו מטרה מוגדרת שאליה לשאוף לא נתנה לו "אל הארץ אשר אראך", בהמשך המסע אומר לך לאן לפנות.

אברהם אבינו, מקבל את הציוד, מארגן את האוהל, הבקר והצאן, ויוצא לדרך עלומה. ללא רטינות ותלונות, טענות ומענות. זה ניסיון מאת האלוקים כדי להעלותו בדרגה נוספת – הוא יודע.

***

רבים העוברים פגיעה פיזית מהותית, מקבלים זאת בזעזוע עמוק, ונופלים אל משבר נפש קשה שתוצאותיו מסתיימים בדלקת רגשית צורבת, שנשארת לאורך החיים.

ומיעוטים, מתרוממים מהמצב העגום, מאשימים אותו, ומגיעים לפסגות חדשות בהן לא היו קודם. הם חסונים יותר ופגיעים פחות. מבטם על עולם ובני אדם מרומם מקודם.

החיים פרוסים לפניהם כיריעה, חושפים את האמת, העיקר והטפל נפשם הפכה לרוחנית, יציאה מהסמאות בו היתה ההתחברות העזה עם העולם ובעיותיו, תאוותיו וקשייו התרופפה.

תהליך שכזה מכונה בשם "קרש קפיצה", ניצול הקושי להתעלות. כל מתאגרף מתחיל יודע ש'מה שלא הורג מחשל'. סנוקרת שזעזעה את עצמות החזה שלו וכמעט ופירקה אותן לגורמים, תחלש השפעתה בפעם השנייה והשלישית. קרבות ממושכים שיטבעו בכתפיו כתמים כחולים כהים, יכינו אותו למפגשים עזים מאלו, כשהבריון שלמולו יהיה מגודל יותר.

באופן מדוייק כזה פועלת הנפש, הלחצים שמוחצים אותה ומתקבלים בצורה רגשית נכונה – מחלישים ומגביהים.

גם אבן מחודדת שמחוררת גלגל ברכבו של פועל הממהר לעבודתו, יכולה ללמדו פרקים בהלכות החיים. הבחירה בידו לכעוס ולהאשים או להאמין באלוקים. הן לפניו, האפשרויות, לעלות או לרדת.

"ניסיון" מלשון נס, הגבהה. זהו מטרתו, להעפיל את העומד בו, אל מקומות נכספים. ביטחון בבורא ושלמות בכל מצב. חיים שונים הם לגמרי, במבט זה. כשנופל המחשב חמישה קומות ומתנפץ לרסיסים, נאבד מחיר של חצי משכורת. קשה עד מאוד לבלוע את הגלולה המרה, היא נתקעת בגרון זמן רב.

אך אם נביט אל התכלית שממעל, ונלחש ליושב במרומים, שאנו יודעים שהוא רוצה בטובתינו בכל זמן ומצב, ונשלים ונקבל באהבה, ההרגשה תשתנה מן הקצה אל הקצה.

התהלך אחרי

הצאר היטלר יש"ו לא היה חכם ולא היה נבון. בספרו 'מיין קאמף' קוראים את הפילוסופיה הרדודה ובכלל לא הגיונית.

מומחיותו היתה נאומיו הכרזמטיים וסחיפת ההמונים, להניף את ידיו באופן הנכון בתנועות מלאות אנרגיה עוצמה וחזון שהדליקו אש זרה בלבם של השומעים אותו, אמנם בכך התמנצו כשרונותיו.

באחד מדיוניו הסוערים של הצורר – בחדר מלחמתו – יחד עם יועציו הצבאיים, לפתע התפתח ויכוח סוער בנוגע למהלך הקרבות המתוכננים לעתיד הקרוב, המפקדים ניסו לשכנע את הפירר בדעותיהם שרכשו מנסיונם הותיק, אולם הוא נותר עיקש ופתלתול.

לבסוף, לענין מעשה, כשרק אצלו היתה הסמכות לקבוע את דרכי הפעולה – פסק את הפסוקו: אני הייתי טוראי במלחמת העולם הראשונה, ולכן אני 'רואה' את מהלך הקרבות לפרטי פרטיהם, אתם המפקדים העליונים – מביטים ממעל, באופן כללי ומטושטש, ואינכם מ במערכות המלחמה.

לאחר שיצאו הקצינים הרוטנים מן הפגישה הפטיר האחד לחבירו: אם כדבריו של הפירר אזי מוכר ירקות מן הבסטה הוא הינו הראוי מכולם לשמש כמפקד עליון של הצבא, שכן אף טוראי הוא לא היה…

אי אפשר לטפס על פסגת הר האוורסט בלי מדריך וכלים והתנסות מוקדמת, לא שייך לבקש מכפרי עמֵל כפיים לעטות על גופו חלוק לבן וכפפות סטריליות ולהפוך באחת לשוליית מנתח.

הכפרי הלזה גם לא יוכל להצטרף לחבורת חייץ קומנדו בשביל לעזור להם לחלץ שבוי מחוטפיו. משום שאי אפשר לצוות אדם לעשות פעולה שלא למד את מהלכיה, ואיננו יודע כיצד לבצעה.

ובכל זאת הקב"ה אומר לאברהם אבינו "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – בעתיד אראך. אברהם לא יודע להיכן להפנות את פסיעותיו הראשונות, ולמרות כך זהו ציוויו – לעשות את שאינו יודע, לגשש כעיוור באפילה.

מעין נסיון זה אנו חווים בזמן בו אנו מעוניינים לעבוד את ה' יתברך בכל מאודנו. אנחנו רוצים להתקדם ולהעפיל ואיננו יודעים כיצד לעשות ולהיכן לפנות ואף אין לנו מדריך בעבור.

התשובה לזה – להמשיך ולנסות כאברהם – אבי האומה – שלא עוצר במקומו, רק הלך בדרכו כשאינו יודע להיכן מועדות פניו והקב"ה כיוון פסיעותיו לארץ ישראל.

מאברהם אבינו נלמד להתעקש ולהתעקש, ולבטח הקב"ה יהיה בעזרנו!

סקירה על פרשת השבוע – לך לך

בפרשת השבוע, לך לך, פוגשים אנו את דמותו העילאית של אברהם אבינו, ראש האומה היהודית.

כבשבוע שעבר, נעתיק את פרשנותו המרתקת של הרמב"ם:

צור העולמים, לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל, עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.

כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו?

ולא היה לו מלמד, ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים, והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין.

עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים, ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים, ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:

כיון שגבר עליהם בראיותיו, בקש המלך להורגו, ונעשה לו נס, ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו.

לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך… ואברכה מברכיך ומקללך אאור. ונברכו בך כל משפחות האדמה"

בנבואה זאת נכללים העקרונות הראשיים של קורות ישראל, במילים אלו נחזית ההסטוריה של זרע אברהם. נבואה זו התגשמה בסופו של דבר בדייקנות מרשימה.

מלבד האומה הגדולה של ישראל ממלכת הכהנים והעם הקדוש, נערץ אברהם גם על ידי מיליוני ערבים כאביהם הקדמון באמצעות ישמעאל בנו (ושעל כן נהגו תמיד למול את בניהם בגיל 13 בחקותם את ישמעאל, אותו מל אברהם בגיל זה).

אומות אחרות יצאו מחלצי אברהם, כולל מדין. שמו התגדל בעולם, ונערץ בידי מליוני מוסלמים ונוצרים, אך ההגשמה האמיתית של "ואעשך לגוי גדול" באה לידי ביטוי עמוק בתלמוד: "ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים 'אלוקי אברהם' (בשמונה- עשרה); ואברכך זהו שאומרים 'אלוקי יצחק'; ואגדלה שמך זהו
שאומרים 'אלוקי יעקב"'.

התהילה האמיתית שעתיד אברהם להשיג לא נבעה מהכרת האומות ולא מתשואות העידוד של המוניהן; אלא היתה זאת התהילה הכבירה כאשר מיליוני בני העם הקדוש, דור אחר דור, מצהירים שלוש פעמים ביום במשך כל ימי חייהם כי הבורא ושליט העולם הזה בחר להיקרא בשם אלוקי אברהם ובשם אלוקי בנו ונכדו.

וידאו קצר מענין הפרשה – אחד היה אברהם

מה היא פרשת השבוע?

חכמי ישראל במשך הדורות, רצו לחזק בעם ישראל את לימוד התורה, ולכן תיקנו לקרוא את החמשה חומשי תורה מדי שבוע ביום השבת.

כל שבת לקרוא לפי סדר החומש, וכך לאחר זמן היו מסיימים את החמשה חומשי תורה, ומתחילים שוב לקרוא מתחילה.

ובמשך הדורות, תיקנו חז"ל לקרוא "פרשת השבוע", שהחכמים חילקו את כל החמשה חומשי תורה לחמישים וארבע פרשיות, ובכל שבת משבתות השנה קראו פרשה אחת, וכך יצא שבמשך שנה סיימו את כל החמשה חומשי תורה באופן אחיד ומסודר.

פרשיות מחוברות

חלק מפרשיות השבוע מחוברות, כמו למשל, פרשת תזריע ומצורע, פרשת נצבים ויילך, שיש שנים שכשקוראים את פרשיות אלו מחברים אותם יחדיו.

וטעם החיבור הינו טכני, שעל מנת שנוכל לסיים את כל החומש מדי שנה, שכאמור מחולק הוא לחמישים וארבע פרשיות, וצריך שיהיה מספיק שבתות בשנה על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשיות, ולכן לפי מספר השבתות שיש בשנה מחברים ומפרידים פרשות.

אור השבת דרך פרשת השבוע

כשחכמים חילקו את הפרשיות, החלוקה נעשתה לפי סוד והבנה עמוקה בפרשות ושורשם, וזה מסביר מדוע אין כמות הפסוקים שווים בכל הפרשות, שיש פרשיות בנות ארבעים פסוקים ויש שמכילות למעלה ממאה פסוקים, והכול לפי סודם ועומקם של פרשיות התורה.

ולכן, גילו צדיקי כל הדורות, "שהקריאה משפיעה על הזמן", שכל פרשת השבוע משפיעה על השבוע בו נקראה, למשל אם בשבוע זה נקראת פרשת מצורע, אזי שבוע זה מסוגל להינקות ולהיטהר מטומאת לשון הרע והצרעת הרוחנית, וכשקוראים את סדר טהרת המצורע, אזי השומע והקורא יכולים להתחבר לקריאה ולהיטהר כמצורע בבית המקדש בשעתו.

וזה הטעם שנוהגים לעסוק מדי שבוע בלימוד הפרשה, ולגלות את האור הטמון בה, ואת הלקחים שניתן להפיק מהסודות שטמונים בקרבה, על מנת שנוכל להקשר אל סודותיה ואורה.[/vc_column_text][vc_separator][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_wp_text]