פרשת יתרו

שלא עשני גוי

הצומת צפופה – בירנבוים, טנדרים עמוסים ומשאיות גדולות, רכבים קטנים ואופנועים מגודלים. צפירות נשמעות מכל צד, וקללות חדגוניות – לא ראויות – מופרחות לחלל האוויר מדי פעם. המולה תל אביבית טיפוסית.

ובמרכזה של ה"סאונה" נעצר רכב גבוה, על גביו "בוקסות" גדולות, ולצידן מקפצים דתיים עם פאות ארוכות ומפוזרות לקול הטראנסים והשירים – "ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא.."

הנוסעים מביטים בהם בתמיה, חלקם נהנים מהמחזה ואחרים מזלזלים, יש הצופרים להם בנרגזות וישנם כאלו ה"זורמים" ומנפנפים בידיהם למרקדים.. כל אחד ואופיו..

***

לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, הם התקבצו למדבר סיני, והתכוננו לקראת המעמד הנורא של קבלת התורה.

"ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל… והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ… ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"! (יתרו, י"ט א' – ו')

זה הקלף שלנו! אלוקים מעיד שאנו האומה הנבחרת.

אם יגיע גוי מדת או כת זו או אחרת וינסה לטעון טענות משונות, נפתח תנ"ך ונצביע לשורות הללו.

***

בסתם יום חול של חורף קריר ומעונן, כשמתכרבלים האנשים במעיליהם ונכנסים בבתיהם, והשמים שולחים זרזיפי מים ופתיתי קרח – גם הלבבות פנימה קופאים לפעמים.

העבודה שוחקת והבוס לא מתחשב, הילדים לא מחונכים והשלום – בית לא במצב תקין…

והחורף ארוך – ארוך ומשמים.. אז מה הפלא שהנפש מתאבנת ומתחשלת, והשמחה – ממנה והלאה.

מגלה רבי נחמן מברסלב (ליקו"מ רפ"ב), שהשיטה היא לחפש את הנקודות הטובות.

מה שנקרא בלשון העם – "לחשוב חיובי". להיות אופטימי ולא פסימי.

ועוד יותר מזה, רבי נחמן כותב בספרו, שחובה על כל אדם באשר הוא לשמוח בעצמו. כל איש ואישה צריכים לגלות בפני עצמם את הנקודות הנעלות שבהם, ולהרגיש בזה סיפוק ואושר.

ואם אתה חושב (וטועה) שאין בך מעשה ראוי, הנך יכול לשמוח מעצם היותך יהודי.

כן! ממש כך!

לך ברחוב, הרוח תחלוף בנעימה על פניך, ותזמזם "ברוך שלא עשני גוי"…

מה היא פרשת השבוע?

חכמי ישראל במשך הדורות, רצו לחזק בעם ישראל את לימוד התורה, ולכן תיקנו לקרוא את החמשה חומשי תורה מדי שבוע ביום השבת.

כל שבת לקרוא לפי סדר החומש, וכך לאחר זמן היו מסיימים את החמשה חומשי תורה, ומתחילים שוב לקרוא מתחילה.

ובמשך הדורות, תיקנו חז"ל לקרוא "פרשת השבוע", שהחכמים חילקו את כל החמשה חומשי תורה לחמישים וארבע פרשיות, ובכל שבת משבתות השנה קראו פרשה אחת, וכך יצא שבמשך שנה סיימו את כל החמשה חומשי תורה באופן אחיד ומסודר.

פרשיות מחוברות

חלק מפרשיות השבוע מחוברות, כמו למשל, פרשת תזריע ומצורע, פרשת נצבים ויילך, שיש שנים שכשקוראים את פרשיות אלו מחברים אותם יחדיו.

וטעם החיבור הינו טכני, שעל מנת שנוכל לסיים את כל החומש מדי שנה, שכאמור מחולק הוא לחמישים וארבע פרשיות, וצריך שיהיה מספיק שבתות בשנה על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשיות, ולכן לפי מספר השבתות שיש בשנה מחברים ומפרידים פרשות.

אור השבת דרך פרשת השבוע

כשחכמים חילקו את הפרשיות, החלוקה נעשתה לפי סוד והבנה עמוקה בפרשות ושורשם, וזה מסביר מדוע אין כמות הפסוקים שווים בכל הפרשות, שיש פרשיות בנות ארבעים פסוקים ויש שמכילות למעלה ממאה פסוקים, והכול לפי סודם ועומקם של פרשיות התורה.

ולכן, גילו צדיקי כל הדורות, "שהקריאה משפיעה על הזמן", שכל פרשת השבוע משפיעה על השבוע בו נקראה, למשל אם בשבוע זה נקראת פרשת מצורע, אזי שבוע זה מסוגל להינקות ולהיטהר מטומאת לשון הרע והצרעת הרוחנית, וכשקוראים את סדר טהרת המצורע, אזי השומע והקורא יכולים להתחבר לקריאה ולהיטהר כמצורע בבית המקדש בשעתו.

וזה הטעם שנוהגים לעסוק מדי שבוע בלימוד הפרשה, ולגלות את האור הטמון בה, ואת הלקחים שניתן להפיק מהסודות שטמונים בקרבה, על מנת שנוכל להקשר אל סודותיה ואורה.[/vc_column_text][vc_separator][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][vc_wp_text]