פרשת השבוע אחרי מות – קדושים

כן לגנוב, לא לגנוב

התורה מזהירה (ויקרא, פרק י”ח, פסוק ו’) “איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וכו'”, מצווה זו הינה מיוחדת תתרחק, אל תתקרב, שמור מרחק,

למה?

למה צריך להתרחק?

אומר רבינו נחמן מברסלב זיע”א, עם יצר הרע אל תכנס בטוען ונטען, אינו בר שיחה, אינו בר דיון, כשהוא מגיש תלונה, הצעה, הערה, תתפוס את הפרוטקול שהגיש לך עם כפפות, תיגש לאח ותשרוף, אל תקרא בזה, אל תיגע..

אסור להיכנס בטוען ונטען…

ומספר רביה”ק מברסלב, משל שהתפרסם מאוד, על אדם שחוזה בכוכבים אמר לו שכל מזלו יהיה בגניבה, רק אם ישלח ידו בגניבה יאיר מזלו בחיים, והאדם ההוא אמר חס ושלום לעולם לא אשלח ידי במה שאינו שלי.

ואשתו לחצה עליו, והוא החל להרהר, מה יקרה אם באמת לא יתפסו אותי, אסחב מעט משכני וכיאיר לי המזל פנים אשיב לו כפליים, הוא עשיר ומעט מטבעות אלו לא ישנו אצלו כלום.

והרהר והרהר, כן לגנוב או לא, ושוב כן או לא..

ובסוף גנב…

ולמה?

כי הקשיב ליצר, הוא הקשיב שמזלו בגניבה, למרות שמיד דחה זאת, אבל נכנס בטוען ונטען, וזוהי הייתה תחילת נפילתו, ועם היצר אסור להיכנס כלל בטוען ונטען…

לא מכיר, לא מתקרב, לא נופל…

רצון ה’

“את משפטי תעשו, ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם” (ויקרא, י”ח, ד’)

מבאר רש”י את ההבדל בין חוק למשפט, שחוק זוהי תקנה ללא טעם כמצוות פרה אדומה וכדו’, שאותם קשה יותר לקיים, מחמת שהרשעים מלגלגים ואומרים מדוע אתם עושים אותם, ולכן הנסיון לשמור אותם גדול יותר.

ואילו משפט זה דין שההגיון מחייב אותו כלא לגנוב, ולא לרצוח, שזאת לא קשה לשמור, מחמת שגם לולא התורה היה חיוב לשמור זאת.

ומההקבלה בין שני דברים אלו, באה ללמדנו שכשם שאת החוק שומרים אך ורק כי ה’ אמר, שאין לו טעם, ולבדנו לא היינו משיגים את חיובו, ולא היינו מקיימים אותו, כך גם את המשפטים המחוייבים על פי שכל אנו שומרים אך ורק כי ה’ אמר, וללא קשר לשכל.

ואנו מרחמים על בעלי חיים כי ה’ אמר, ואנו לא גונבים כי ה’ אמר, ולא כי ההגיון מחייב זאת.

כי ההגיון לפעמים יכול להורות על ההיפך, כמו שהנאצים יש”ו היו רחמנים גדולים, ומנומסים אבל מכוח שכלם, ולכן כשהתאוריה והשכל שלהם הוציא את עם ישראל ממעגל הרחמנות טבחו בהם באכזריות שיטתית.

וסטאלין מנהיג הקומוניסטים, הבין בשכלו שמותר לגנוב מהעשירים, וזה הצדיק לו להתעלל בעשירים ללא רחם, והמקיים את המצוות כי ה’ אמר, אי אפשר לו לטעות.

אהבת הרע

“ואהבת לרעך כמוך אני ה'” (ויקרא, פרק י”ט, פסוק י”ח),

אומר רבינו נחמן מברסלב זיע”א, שאדם צריך לשמוח ולאהוב את כל הרע שקורה לו, ולא להצטער על הייסורים שבאים עליו, מחמת שלפי עוונתיו ייסוריו הם ברחמים גדולים.

ומגלה זאת רבינו מהפסוק “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, ואהבת לרעך – תאהב את הרע שקורה לך, כמוך – שלפי מה שאתה באים עליך ייסורים, אני ה’ – שאני ה’ הרחמן, ועדיין מתנהג ברחמנות, שלפי המגיע לך עדיין זה ברחמנות.

סיפור לפרשת השבוע אחרי מות – קדושים

עזא ועזאל ועזאזל

בפרשת אחרי מות מסופר, שביום הכיפורים היו לוקחים את השעיר המשתלח, וזורקים אותו אל מקום הנקרא “עזאזל”.

מהו עזאזל?

בזמן הולדת נח, כאשר העולם קלקל מאוד את דרכיו, והיה מלא בגזל ועריות, עד שהתורה כותבת בחומש בראשית “מלאה הארץ חמס מפניהם”, והקב”ה “ניחם על שעשה את האדם”.

וכששמעו המלאכים בשמים שהקב”ה מתנחם על שעשה את האדם, אמרו לו “תמחה את האדם” שמתחילת בריאתו הוא רע, וכשעלה במחשבה לבוראו כבר אמרנו שהוא רע ולא יברא.

ענה להם הקב”ה, “גם אתם אם הייתם שם, והיה לכם יצר כמוהו הייתם מקלקלין דרכיהם”, המלאכים שהיו בטוחים בעצמם, ענו ואמרו לה’ “תורידנו לשם, ותראה שנקדש את שמך משם”..

נענה להם ה’, והורידם לעולם, ושם בקירבם לב ורצון כשל האדם, וכשהיו הם בזה העולם, נכשלו וקילקלו דרכיהם, שכתוב (בראשית, פרק ו’ פסוק ב’) “ויראו בני האלוקים בבנות האדם וכו’), ובתור עונש זרקם ה’ במדבר אל גיא גדול, והמקום ההוא נקרא “עזאזל” על שמם עזא ועזאל.

כבוד

אחד מצדיקי הדור הקודם ישב במושב רכבת בנסיעתו לאיזהו מקום,ולצידיו ישב אדם מבוגר שאינו שומר מצוות.

ואף כופר בכל – רחמנא ליצלן.

נכבוד של הרב נסע עימו בכדי ללוותו ומידי זמן התעניין בשלום סבו ושאל אותו עם הוא זקוק לדבר מה .

היהודי אשר ישב לצד הצדיק, שם ליבו לכבוד אשר זכה הוא מנכדו.

ושאל אותו על כך : “מדוע נכדך מכבד אותך”?

“ואילו ילדיי איננם מתייחסים אלי..ואני נחשב בעיניהם כמשא עודף ומיותר”?

ענה לו הצדיק : אומר לך את התשובה . “אתם הכופרים טועים וסבורים שהעולם נוצר ממפץ והאדם מקוף, א”כ אתה קרוב לקוף יותר מבניך, לכן אינם מחשיבים אותך”.

“אולם אנחנו” המשיך יודעים את האמת .

האלוקים יצר את האדם בכבודו ועצמו. ואני קרוב יותר ליציר כפיו של האלוקים – מנכדי.

לכן מחשיבים הם אותי”

***

“מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך” (י”ט ל”ב)

מצווה האלוקים לכבד את המבוגר בשנותיו , עד שיש חיוב עשה מן התורה לקום בפניו.

ואם ישנו חיוב לקום בפני זקן זר. בוודאי צריך הבן להוקיר את אביו והנכד את סבו .

אף מצד דרך ארץ ומוסר, יש לבקר אצל הדוד או הדודה לשמוע את הסיפורים והצרות הפוקדות אותם לידאוג לצורכיהם ובעיקר –  לזכור אותם.

מה היא פרשת השבוע?

חכמי ישראל במשך הדורות, רצו לחזק בעם ישראל את לימוד התורה, ולכן תיקנו לקרוא את החמשה חומשי תורה מדי שבוע ביום השבת.

כל שבת לקרוא לפי סדר החומש, וכך לאחר זמן היו מסיימים את החמשה חומשי תורה, ומתחילים שוב לקרוא מתחילה.

ובמשך הדורות, תיקנו חז”ל לקרוא “פרשת השבוע”, שהחכמים חילקו את כל החמשה חומשי תורה לחמישים וארבע פרשיות, ובכל שבת משבתות השנה קראו פרשה אחת, וכך יצא שבמשך שנה סיימו את כל החמשה חומשי תורה באופן אחיד ומסודר.

פרשיות מחוברות

חלק מפרשיות השבוע מחוברות, כמו למשל, פרשת תזריע ומצורע, פרשת נצבים ויילך, שיש שנים שכשקוראים את פרשיות אלו מחברים אותם יחדיו.

וטעם החיבור הינו טכני, שעל מנת שנוכל לסיים את כל החומש מדי שנה, שכאמור מחולק הוא לחמישים וארבע פרשיות, וצריך שיהיה מספיק שבתות בשנה על מנת להספיק לקרוא את כל הפרשיות, ולכן לפי מספר השבתות שיש בשנה מחברים ומפרידים פרשות.

אור השבת דרך פרשת השבוע

כשחכמים חילקו את הפרשיות, החלוקה נעשתה לפי סוד והבנה עמוקה בפרשות ושורשם, וזה מסביר מדוע אין כמות הפסוקים שווים בכל הפרשות, שיש פרשיות בנות ארבעים פסוקים ויש שמכילות למעלה ממאה פסוקים, והכול לפי סודם ועומקם של פרשיות התורה.

ולכן, גילו צדיקי כל הדורות, “שהקריאה משפיעה על הזמן”, שכל פרשת השבוע משפיעה על השבוע בו נקראה, למשל אם בשבוע זה נקראת פרשת מצורע, אזי שבוע זה מסוגל להינקות ולהיטהר מטומאת לשון הרע והצרעת הרוחנית, וכשקוראים את סדר טהרת המצורע, אזי השומע והקורא יכולים להתחבר לקריאה ולהיטהר כמצורע בבית המקדש בשעתו.

וזה הטעם שנוהגים לעסוק מדי שבוע בלימוד הפרשה, ולגלות את האור הטמון בה, ואת הלקחים שניתן להפיק מהסודות שטמונים בקרבה, על מנת שנוכל להקשר אל סודותיה ואורה.