parallax background

פרשת השבוע – פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן

בפרשת השבוע – פרשת ואתחנן, רואים אנו את כוחה של התפילה לבורא עולם, משה רבנו, לאחר שגזר עליו בורא עולם שלא יכנס לארץ ישראל, התפלל שבכל זאת יוכל להיכנס, עד שאמר לו השם ‘רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה’.
מסבירים מפרשי החומש שהמילה ‘ואתחנן’ בגימטריא 515, מרמזת על חמש מאות וחמש עשרה תפילות שהתפלל משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, ואם היה מתפלל עוד פעם אחת, היה השם נענה לו ומכניסו לארץ ישראל, אך כיוון שלא רצה להכניסו אמר ‘אל תוסף’.

סיפור לפרשת השבוע

רבי ישראל בעל שם טוב היה ידוע בתפילותיו והתבודדותו עם השם, יכול היה לצאת לשדות שעות ארוכות להלך בינות לעצים ולסלעים, מלחש לפני הבורא. בזמן זה הגיע לכל פסגותיו הרוחניות ובעיתים אלו עסק במחשבות ועניינים הנשגבים מבני אדם.
לפעמים היה קורה שהיה מתרחק ממקום מושבו כברת דרך רחוקה, עד שהיתה אורכת הדרך חזרה, משך שעות מרובות.
באחת מהפעמים הללו בהם התרחק מעירו מז’יבוז’ והגיע זמן תפילת המנחה, והבעל שם טוב הקדוש שנהג ליטול את ידיו במים לפני תפילתו, החל מחפש מקור מים.
אולם לאחר שיטוטים של זמן מה, גילה שאין באזור כל מקום שכזה, והשמש במערב נטתה יותר ויותר אל כיוון האדמה.
הבין הבעל שם טוב שעוד מעט ויגיע הלילה, ולא יספיק שיתפלל מנחה עד שימצא איזה נחל, השתטח על הקרקע וצעק במר ליבו להשם שאינו יכול להתפלל כך, ואם אין לו מים ליטול את ידיו הוא מעדיף שיקח את נשמתו ממנו.
פתאום החל להישמע זרזיף מים, הוא היסב את פניו, והנה לידו מעיין מים חיים שלא היה שם קודם… הייתה זו תפילתו שנשמעה במרומים, במיוחד בשבילו נברא מעיין המים מהאדמה.

 

פלילות

 

ר’ שמואל אייזיק – תלמידו של רבי נחמן מברסלב זי”ע, היה מתפלל בימי ראש השנה בתעצומות נפש נוראות.

נהג הוא לעמוד משך שעות רצופות, כשמעיניו ניגר מעיין דמעות בלתי פוסק, גופו מזיע ורוטט בהתרגשות של אש קודש, מחזה שלא מהעולם הזה!

במוצאי החג היה תשוש וחסר כח לגמרי, כוחו לא עמד לו, אפילו לא בשביל להשיל את בגדי החג.

תלמידיו הנאמנים שיחררו את האבנט שנכרך סביב למותניו ולעיניהם המשתאות צנח חלקו התחתון של המעיל. החום עם הרטיבות פרמו את המעיל במקום הידוק האבנט וכעת שלא נאחז בדבר נחלק לשנים.

וכמקרה הזה היה פעמים רבות.

***

אדון הנביאים – משה רבינו התפלל “אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון” (דברים, פרק ד’, כ”ג – כ”ה)

הוא התפלל והתחנן אל האלקים שיאשר לו את הכניסה לארץ חמדה. מחדשים דורשי רשומות, שביקש משה מהקב”ה חמש מאות וחמש עשרה פעמים לזכות להציג את כף רגלו על אדמת ארץ-ישראל, ולא נענה. הם הסיקו זאת מהגימטריא של התיבה “ואתחנן” שעולה כמנין הזה.

הבה נמשיך אל הפסוק הבא “ויאמר ה’ אלי, רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה”, ומדוע?

נגזרה הגזירה בדעת עליון שאם יפציר משה 516 פעמים [פעם אחת יותר], תתקבל בקשתו. משום כך ציווה לו הקב”ה “אל תוסף” כאומר, איני רוצה שתבוא אל נחלת האבות לכן אל ‘תכריח אותי’, כביכול כמובן.

נורא ואיום, להבין את עוצמתה הרוחנית של התפילה!

למסירת פדיון נפש
נגישות