פרשת וירא
הרואה את הנולד
מחקרי החלל והגלקסיות הרבות, גילו, שמספר גרגירי החול שנמצאים בכדור הארץ, פחותים מן הכוכבים שסובבים בשמים. זה נשמע הזוי לחלוטין, בהחלט. אמנם רבים מהחוקרים סבורים כך.
בריאת העולם אדירה במימדיה, מכל פינה ומדה. גודלו הבלתי משוער של החלל (היתכן סוף? חשבתם פעם?), המיסתורין שבו, והטבעים המשונים שלו. עומק החכמה בפיזקת כל יצור וחכמה, כל גרגיר חול וסלע אדיר מימדים.
הג'ונגלים האימתניים שטומנים הפתעות רבות בחובם. מצמחי בר טורפי שקצים ורמשים וחיות קטנות, לחיות טרף מפחידות, ועד לשוורים המתמודדים עם להקות טורפים בעזרת מסת שריריהם המפותחים.
ארצות מיושבות בבני אדם, לוכדות – אף הן – תשומת לב. מגדלים רבי קומות שמפעימים עין כל רואה. השתלבות האורות והצבעים עם עיצובם המסוגנן. אגמים מלאכותיים ענקיים, שמימיהם הזכים, ובטבורם מזרקות ענק היוצרות כיתובים וסמלים בעזרת לחץ אוויר חזק, כלי מלחמה טכנולוגיים מדהימים, כמו מערכות שמנטרלות טילים במעופם, או טנקים המסוגלים לעלות על מוקשים, ושריו של ברזל עומד כנגדם.
אין ספק ששכל הנדרש לתכנות מכונה כזו או אחרת, רדוד עשרות מונים מפלאי האלקים. ובכל זאת, ספינות ויאכטות פרטיות, על מירב קשקושיהן, מעוררות במביט בהם רגשות עזים.
בשם "עולם הזה" מתקרא – הגלובוס על טבעיו יצירות בן האנוש, תחביביהן וגילוייהן של היצורים, עסקים ומלחמות של ארצות, משתייכים לעולם הגשמי. שבו הגשם שולט, והרוח לא מקבלת התייחסות.
כל הצבעים והצורות, המסעדות ומקומות הקנייה למיניהן, ולסוגיהן, מסנוורים. הם מטשטשים את הנצח והתכלית – החיים האמתיים, אלה ששווים יותר מנתח סטייק צלוי באופן מושלם.
אנשים הגיוניים ושכליים – לדעתם, טוענים בבוז על משפטים מסגנון זה, שרק בעלי נפש רגישה או דמיונית מתייחסים לאמרות כאלו, אדם ראלי, שרגליו מונחות על הקרקע, לא מהרהר בזה רגע נוסף.
והטעות איומה! החכם שיראה את הנולד, מה שיקרה איתו בעוד מספר שנים, רבות או מעטות, לא יתמהמה לפתח את הצדדים הרוחניים שבו, בכדי שנשמתו תחזור אל האלקים בידיים מלאות.
***
בפרשתנו שאלו האורחים את אברהם אבינו "איה שרה אשתך"
והוא ענה להם "הנה באהל" ומסביר רש"י את סיבתה להיות באהל "צנועה היתה".
***
הצניעות והקדושה אצל שני צדדים, גברים ונשים, מסמלת את נקודת השיא.
מקום התורפה להגיע לשפל וסיאוב מחד, ומאידך אין מעשה שמגביה ומעלה כמו התקדשות וטהרה. כאן היא ההתמודדות והשלכות לעתיד!
אורך החיים הממוצע בישראל עומד על 78 שנים, גבוה למדי. ובשנות העשרים לחייו של בחור, הוא נמצא מעבר לקו הרבע. וכשהוא בן שלושים נחצה גבול השליש. ולאחר עשרה שנים, חייו שעברו – ארוכים מאלה שעתידים להגיע. ובלי התייחסות לעובדה, שעם השנים החולפות, הן מאיצות את מהירותן בתת המודע שבמוח.
התבודדות באיזה פינה שקטה, עם מחשבות והרהורים אודות החיים ואלו שלאחריהם, תגרום למסקנא פשוטה, להתגלות ולהחשף מעל פני השטח: הדבר הגרוע ביותר, הוא לנצל את רגעי החיים לתאוות גופניות מדומות, שחולפות לאחר רגעים. מחיר הפסד השכר וקבלת העונש בעולם שלאחר המוות, יקר מאוד!!
ילד המחליף יהלום בסוכריה, נדמה כטיפש גמור. האבן היקרה שווה ממתקים ולאין ספור, והוא העדיף את הסוכריה שמקבל כעת, חוסר היכולת לדחות את סיפוקו, מעיד על דלות שכלו, ברמה השווה לחולי רוח הסגורים במוסד.
ומתמטיקה פשוטה מגלה, שהמרת חיי נצח על השכר הנלווה להם, ברגעים ספורים חולפים, היינו צעד טיפשי גדול יותר.
הבחירה ביד כל אדם, לחשב מסלול מחדש אל החיים מוארים ונכונים, או להמשיך לדשדש במקומו, בשלוליות הבוציות.
הזמן להטות לימין או שמאל, הוא כעת! כאן ועכשיו!!
[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]
איכות הסביבה
יהודי נכנס לרבו לקבל ברכתו בדבר בתו המעוניינת להשתלם במקצוע חשוב: "כבוד הרב, באתי לבקש ברכה עבור בתי, אני רוצה שתצליח בלימודה באקדמיה בעיר הבירה, תעשה חיל ותרכוש מקצוע מכובד"
כראוי וכצפוי הזדעזע הרב ואמר לאב: "זאת אקדמיה נוצרית, ורוב הסטודנטים בה גוים, היא יכולה להתדרדר ולרדת מצורתה הרוחנית. אסור! אסור לה להיות בחברתם!"
השיב האב ואמר "בתי כלילת המעלות שגם רוח וסופה לא תצליח לערער את בעיותיה וזקיפות קומתה. הגעתי הנה רק בשביל לקבל ברכה…" הזכיר.
החיים חלפו
דפיקות נשמעות מעם דלת הבית. בפתח יהודי המבקש לשוחח עם הרב.
אחרי שהתיישב לצד השלחן לפני הרב ודחה בנימוס את הצעתו של המשמש לכוס קפה ואמר "הגעתי אל כבודו לפני פרק זמן ארוך בהקשר לקבלת ברכה לרגל כניסת בתי לאקדמיה והרב אמר שלא כדאי שתעשה זאת" קולו נסדק, " אולם לא שמעתי בקולך…"כעת היא התארסה עם בנו של הכומר במזל רע…"
דמעות טפטפו על אפו ולחיו המבוישות. "מה אעשה, כיצד אמשוך את הנערה מהבור העמוק והשחור שאליו נפלה?"
תדהמה והלם לא נראו על פני הרב, שכן צפה שיקרה כזאת ברוח חכמתו.
ברחמים אין קץ וביד אוהבת ליטף הרב את ידו הרוטטת של האב, "רק להתפלל ולהתפלל" לחש, "אינני רוצה להוכיח אותך חלילה, אבל הנך צריך להשכיל לטובת הפעם הבאה, ולכן אומר לך – אתה שואל כיצד לצאת בשלום מהצרה הזאת ואני שואל איך נכנסת אליה…".
*
ישמעאל היה 'מצחק' על יד יצחק אבינו. 'מצחק' הוא כינוי לרציחה וגילוי עריות, כך מפורש בחז"ל, ולכן מבקשת שרה מאברהם אבינו לסלק את ישמעאל ואמו אל המדבר השמם, שלא ישפיע לרעה על בנה הצדיק. בתחילה אברהם חמל על הבנו ישמעאל, אך הקב"ה נגלה אליו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". וכך ישמעאל יחד עם אמו ננטשו במדבר…
אף הרמב"ם כותב בספרו משנה תורה שעל האדם לדור אצל אנשים הגונים בתורה ומצוות ואם אינם כאלה הוא חייב לעבור מביניהם ולדור אצל אחרים.
חברה רעה מזיקה.
למעשה – אם כן – מי שגר בבנין שדייריו לא הולמים חיי קדושה צריך לעקור דירתו ממנו, ואם הרחוב או השכונה נגועים בדברים לא טובים עליו להתרחק כליל ממקום מסוכן זה.
זוהי הלכה למעשה הפסוקה ברמב"ם.
[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]
סקירה על הפרשה – פרשת וירא
כשהמשיך אברהם אבינו להתעצם ברוחניות, הגיעה העת בה החשיבו ה' ראוי לעמוד בנסיון גדול: להקריב את בנו האהוב יצחק כקרבן לה' בהר המוריה.
היום, לאחר ש"שפיכות דמים הוזלה", אי אפשר לחוש את עוצם מבחן זה.
לאברהם, שאהב אפילו את הגרוע באנשים יותר מאשר אנו אוהבים את ילדינו, ואשר חיכה במשך שנים ארוכות ללידת יורש אשר יהיה אביה של אומה קדושה בת מיליוני אנשים שלמים וחכמים, היה הכאב של נסיון זה מעבר לניתן לתיאור בשפת אנוש.
התקוה להצמיח עם קדוש לשרת את ה' היתה השאיפה המרכזית של כל משפחת האבות, בכל זאת פעל ללא
היסוס, כי המניע היחידי לכל מעשיו היה אהבת ה'.
השכם למחרת בבוקר יצא לדרך עם בנו. הוא הותיר את משרתיו מרחוק, באמרו: "נשתחווה, ונשובה אליכם".
המחזה על פסגת ההר הבודדת, כאשר האב הזקן מניף את הסכין לשחוט את בנו בגלל אהבת ה' היה מלא הוד וגבורה מכל אשר נרשם בקורות ימי העולם.
מיד קרא לו ה' לחדול, ונשבע לברך לנצח את זרע אברהם.
ההר הוכרז כמקום קדוש, והפך להיות הר ה' בו בנה שלמה מאוחר יותר את "בית ה' בירושלים בהר המוריה".
התקדים שיצר אברהם בהקרבת חייו וחיי בנו למען אהבת ה' הפך לדוגמא לזרעו בכל הדורות.
כל המבקרים בהר הבית בירושלים בשלושת הרגלים ובהזדמנויות אחרות, נזכרו בעלילת הגבורה הנוראית שהתרחשה שם ע"י אביהם הראשון.
סיפור המעשה סופר בתמידות ועקביות; וה' כתב סיפור זה בהבלטה בתורה, כדי שייקרא בציבור שוב ושוב.
העקידה הלהיבה את נשמות בני כל הדורות, והיהודים בני כל המעמדות נצבו מוכנים בכל עת להקריב חייהם למען ה' ותורתו.
כן גם הנביאים שהסתכנו במוות כדי להוכיח מלכים, חנניה, מישאל ועזריה שבחרו להיזרק לכבשן האש מאשר להשתחוות לפסל, הרבים שנספו למען התורה בימי השמד של אדריאנוס, רבי עקיבא ורבי חנינא בן תרדיון שעונו למוות על שלימדו את התורה, קהילות יהודי אירופה בימי הביניים ששחטו עצמם וילדיהם כדי להמלט משמד כפוי לנצרות, הרבים שבחרו מוות מעבודת אלילים בימי חמלניצקי הרשע, הילדים הרבים שנספו למען תורת ה' בימי הקנטוניסטים ברוסיה הצארית, היהודים ברוסיה הקומוניסטית שסבלו מאסר ומוות למען המצוות.
אלו הן אך דוגמאות מתוך המוני צאצאי אברהם שצעדו בעקבות אביהם הראשון.