פרשת וישב ברסלב

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

"ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף" (רש"י)

כשהקדוש ברוך הוא רואה צדיק בעולם שבכוחו לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, אזי דואג היצר הרע שיהיה עליו מחלוקת, באופן שלא יהיה קל להתקרב אל הצדיק הזה.

זאת משום שאמרו חז"ל שלא קיבלו גרים בימי דוד ושלמה, בזמן שישראל היו חשובים ומכובדים כי הגרים הללו לא התגיירו לשם שמים רק לשם כבוד, כן הדבר אצל הצדיק שמוכרח שתהיה עליו מחלוקת, כדי שהמקורבים אליו עם ולמרות כל הקשיים, יהיה ברור שכוונתו אך ורק לשם שמים והוא אכן ראוי לקרבו.

וזה שכתוב בפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", מגורי לשון גרים שהיה מגייר גרים כדרך שאבותיו גיירו, אברהם ויצחק, ואמרו חז"ל "ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף"  שמכיוון שיעקב עסק בקירוב הגרים לא היה יכול לישב בשלווה.

ליקו"מ ח"א תו' רכ'ח

"ויהי ה' את יוסף, ויהי איש מצליח"

"וירא אדוניו כי ה' אתו" – זהו סוד הצלחת יוסף. וכיצד ראה זאת? מסביר רש"י: "שם שמים שגור בפיו". כלומר, מעולם לא זקף יוסף את הצלחתו לזכותו אלא תמיד זקף זאת לזכות ה' יתברך ותלה זאת רק בעזרתו של ה' יתברך – הכל בעזרת ה'.

רביה"ק אומר כי רבים מאיתנו מאמינים בה' יתברך שהוא נותן לנו את הפרנסה והוא מרפא אותנו, אך סוברים שעדיין צריך משהו נוסף, אמצעי, שדרכו נוכל לקבל את השפע ממרום. בפרנסה – צריך משא ומתן, ברפואה – צריך תרופות, כאילו בלעדיהם אין יכולת ביד ה' יתברך לפרנס או לרפא אותנו. "ואין הדבר כן, ואין צריך לשום סיבה, רק להאמין בה' יתברך לבד ולא לעשות מהסיבות עיקר".

"כי מי שליבו שלם עם ה' ואמונתו חזקה", אומר רבי נתן, "ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם"

(ליקוטי הלכות, הלכות כלי היין, א).