parallax background

פרשת השבוע – פרשת וישלח

פרשת וישלח

לנתב את הרצון

הרה”ק ר’ נתן שטרנהרץ זיע”א תלמידו המפורסם של רבינו נחמן מברסלב היה מקורב מאד לרבו. בכל עת אפשרות גם לא בזמני חגים ושבתות, נסע לעיירת ברסלב בשביל לדלות מים חיים המרווים נפש צמאה.

לא אחת, זכה התלמיד בסתם יום של חול, להסתובב יחד עם הצדיק המאלפו בינה – בשבילי העפר של העיירה, שואף מאמרות החיזוק והמוסר של רבו.

מסופר שאת שיטת ההתבודדות המפורסמת לימד רבי נחמן לתלמידו המובהק בסיבוב שכזהץ תוך כדי טיול שליו ופשוט סיפר הצדיק את העצה הגדולה הזו.

הוא הסביר לו שאפשר לדבר עם השם ולספר לו על כל דבר פעוט, כאיש המשוחח עם חבירו הטוב, להשתפך לפניו על הצרות, ולהודות לו על הישועות. “ה’ יתברך רוצה שתהיה איתו גלוי לב” ביאר, “בהתבודדות אתה יכול לשמוח ולרקוד או לבכות בדמעה, וזו הדרך להצליח בכל, ברוחניות ובגשמיות”

רבי נתן התלהב ואמר בסערה: אנשים לא מכירים את ה’ יתברך בפן הזה, הם רק יודעים להתפלל שלש פעמים ביום מתוך הסידור. ארוץ ואגלה להם!

אולם רבי נחמן תפסו בבגדו: עצור, כי לא תפעל כלום. הם לא בשעת כושר ולא יקבלו את דבריך.

*

לא רק אצל שני אנשים שונים אפשרית המציאות שהאחד יתעורר ממאמר חיזוק ומוסר והאחד לא יהיה בשעת כושר לקלוט את האימרה ולהתפעם. גם באותו איש עצמו שייך שיהיה כך.

לפעמים לבו של אדם יטולטל בסערה בעקבות דרשה חוצבת להבות אש של מגיד מישרים הנוקב חדרי לב, ואחר תקופה אם יִקָרֶה לְנֵאום נוסף של הדרשן יתכן והוא רק יצקצק בלשונו בביטול לנוכח המשפטים החריפים שלא יכנסו אפילו לאזנו התיכונה.

מצוי הדבר מאד אצל בעלי תשובה. בתחילה הם  סוערים ומתרגשים מלימוד הגמרא והדיבור עם השם בתפילות, ואחר מכן הם כבים.

לכן, חשוב מאד שאותם החוזרים למקורות לא יחליטו להיות משה רבינו בין לילה.

אסור להם לקבוע בפתאומיות שני סדרי לימוד של שעות רבות, בגלל שלא יוכלו החוזרים להחזיק כך זמן רב, רק ישברו מזה כעבור תקופה, ואי אפשר לצפות מה יהיו תוצאותיה ההרסניות של אותה התנפצות.

חובה עליהם לחפש מדריך מוסמך שילמד אותם לאט לאט, כפזיוטרפיסט מומחה שמתחיל להניע רגל מנוונת שלב אחר שלב.

פעולות יבשות ומרובות אינן חסרות להקב”ה להיפך – החסרון הוא ברצון, וגם אם המעשים כעת אינם גדולים ועצומים זה כלל איננו משנה, השמחה העיקרית היא בהתאמצות וברצון הנחבא מאחורי הפעולה.

שכן לאלקים ישנם מלאכים רבים שפועלים כרצונו המדויק, ואין לו נחת מהם כי הוא חפץ בנו העמלים והיגעים.

רמז לזה מפרשתנו ‘וישלח’ – עשו ביקש מיעקב ללכת איתו אל הר שעיר בזריזות. ענה לו יעקב אבינו: ” הילדים רכים, והצאן והבקר עלות עלי, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן”

התקדמות מהירה יכולה לגרום להרס רב.


קרבות

הולך ברחובה של עיר, בראש מפוזרות מחשבות, מלוות ברגשות סוערות…

“עד מתי אסבול את זה??

אני מנסה לקבוע סדר יום פחות או יותר של רוחניות, לא רק להיות מעורב עם העולם הזה.

ומה קורה למעשה?

רק ב – 07:15 מצליח השעון הטורדני לחדור אל מוחי הישן קופץ מהמיטה לאמבטיה, וממנה אל הטלית והתפילין – אל הבוס – בקושי אני מספיק שלא לאחר.

כמובן העצבים משתלטים עלי, ובסיום העבודה – אין מושג של סיבוב נוסף בבית הכנסת. ואחר שגמרתי את שאריות ארוחת הערב, צניחה אל המיטה, לעשר השעות הקרובות.

נמאס לי, אני רוצה להצליח, ולפחות מעט.

***

“ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו, עד עלות השחר”

פסוק בפרשת וישלח שבחומש בראשית.

פירושו של הפסוק הוא: ויוותר יעקב לבדו – יעקב אבינו נשאר לבדו, בלילה, במקום שאין אדם. ויאבק איש עמו – שונאו פגש אותו ונאבק איתו. עד עלות השחר – עד זמן זה הם נלחמו.

יש הסבר נוסף לפסוק והוא על פי הדרוש (דרוש הוא הסבר שאינו מבטא – בהכרח – את הסיפור המעשי שקרה, אלא מגלה עניין רעיוני ומוסרי, שמוטמן ומוסתר בתורה)

“יעקב”, הוא כינוי לאומה היהודית שנאבקת באופן תמידי בכוחות הטומאה, היצר שבלב שמסית אותה למעשים שליליים.

ואומר הפסוק שמלחמה זו תימשך עד “עלות השחר” – אור הגאולה והתגלות המשיח.

ומדוע? 

כי מלחמות אלו, הן הדרכים לניצחון. משום שרק על ידי קרב אפשר להביס אויב. וכשיבוא מלך המשיח, יופסקו המאבקים.

צריך לדעת, שכל ניסיון להשתפר, אף ללא הצלחה, הוא זינוב בצבאו של היצר הרע.

עצם המאמץ – הנפת חרב, הטרחה והקושי –  יריות כדור עופרת.

ואל יאוש עכשיו זה זמן מלחמות, ולאו דווקא ניצחון. נכון, זה נראה שאתה לא עושה דבר. אבל לעתיד לבא, תגלה שהיית מהחיילים המצטיינים ביותר

מאלו שכבשו יעד אחר יעד, וקרבו את קץ הסבל של עם ישראל.


למסירת פדיון נפש
נגישות