פרשת חוקת
מצוות פרשת אדומה, פטירת מרים הנביאה ואהרון הכהן
הפרשה פותחת בתיאור מצוות הפרה האדומה, מצווה שלא ידוע מה הטעם והסיבה שלה, ועליה אמר שלמה המלך עליו השלום, "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני".
המצווה של פרה אדומה, שנועדה לטהר את המתים מטומאת מת. זו הדרך היחידה להיטהר מטומאה זו (לשאר הטומאות מספיקה טבילה במקווה).
שחיטת הפרה – הפרה אדומה נשחטת ונטמעת במקום מיוחד בחוץ למחנה, מחוץ לשערי המחנה. השחיטה נעשית בצורה רגילה, כמו שחיטת בהמה לאכילה. הפרה אדומה צריכה להיות בת שנת שנה ולא יכולה להיות עגלה.
זריקת דמה אל מול פתח ההיכל – הדם שנשחטה מהפרה אדומה נזרק אל מול פתח ההיכל במקדש. זהו פעולה סמלית שמטרתה לטהר את המקדש ולהזכיר את ערכה של הפרה אדומה.
שריפת הפרה – הפרה אדומה נשרפת כולה, כולל העצמות והעור. השריפה נעשית מחוץ למחנה, והאפר מועף למעלה.
פיזור האפר על מי מעיין – אפר הפרה אדומה מעורר במי מעיין תהליך של טהרה. כל מי מעיין שנטמע באפר הפרה אדומה הופך להיות מי חטאת, שמשמשים לטהר את הטמאים.
מצוות הפרה האדומה מוטלת בפרשתינו על אלעזר בן אהרון הכהן ובאופן כללי על סגנו של הכהן הגדול.
בפרשה הזו מתוארת הפטירה של מרים הנביאה ושל אחיה, אהרון הכהן, שני מנהיגים שהיו אהובים מאוד על העם.
על פטירת אהרון הכהן כתוב שכל העם בכה עליו שלושים יום מחמת שמאוד אהבו אותו, היות והיה אוהב שלום ורודף שלום, והיה עמל להשכין שלום הים איש ואשתו ואדם וחבירו.
