פרשת יתרו – ברסלב

"רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות"

כשם שיצר הרע משתדל תמיד לצנן את ההתלהבות דקדושה של האדם, כך לפעמים הוא מסית את האדם להתלהב יותר מדי, למעלה ממדרגתו – שירצה לפרוש מיד לחלוטין מכל הנאות העולם הזה; ירבה בחומרות יתרות, או יקבל על עצמו עבודות קשות למעלה מכוחותיו, כך שעד מהרה ישבר ויתייאש.

כפי שכתוב בפסוק: "יעלו שמים ירדו תהומות" (תהילים קז) – שאם עלייתו של אדם איננה מסודרת, מדרגה אחר מדרגה, אלא "יעלו שמים" – התוצאה תהיה "ירדו תהומות" חלילה.

לכן אנו מוצאים שמיד במתן תורה נצטווה משה רבינו להזהיר את עם ישראל: "פן יהרסו אל ה' לראות" – שלא יעלו למעלה מהמדרגה הראויה להם, כדי שלא ייכשלו בריבוי התלהבות ויפלו עד מהרה ממדרגתם.

לקוטי מוהר"ן ח"א עב

"ויוצא משה את העם לקראת האלקים"

מעניין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר-כך מתרחקין, ענה ואמר:

"אף-על-פי-כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף-על-פי שאחר-כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום".

ואמר "הלא על שעת מתן תורה נאמר "ליבבתני באחת מעינייך"(שיה"ש ד. ט) ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך? אלא שבעין השנייה כבר היו מסתכלין על העגל…" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרוש חס ושלום, ואף-על-פי-כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "ליבבתני באחת מעינייך", כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך.

שיחות הר"ן, שיחה קכג