פרשת כי תבוא
מצוות ביכורים
הפרשה פותחת במצווה המופלאה והאהובה, מצוות 'ביכורים'.
בבוא בני ישראל לארץ המובטחת, אומרת התורה, שעל כל בעל שדה לקחת את פרי ביכורי השדה, ולהביא לבית המקדש ולכהן.
מדרש תנחומא: "אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא, בוא וראה כמה מתחטאין, וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות. אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה שאלתו, ספק לא עושה.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שבכר, תאנה שבכרה, רמון שבכר, מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך וגו'. ולא עוד, אלא שהיה אומר, איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו, היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות.
אמר רבי שמעון בן לקיש, יצתה בת קול ואמרה לו, תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחברו, ואומר לו: יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה האחרת".
ברכות וקללות
בפרשה מופיעות הברכות והקללות שבני ישראל הצטוו לעשות בבואם לארץ.
הברכות נאמרות עם פני הכהנים לכיוון הר גריזים, והקללות לכיוון הר עיבל, הרים הנמצאים מיד במעבר הירדן.
יהי רצון שיהפוך את הברכה לקללה, במהרה בימינו, אמן.
