פרשת כי תצא
'אשת יפת תואר'
כי תצא למחמה על אויבך, אמרה התורה, וראית בשביה, אישה יפת תואר וחשקת בה ולקחתה לך לאישה.
התורה קובעת כללים לקחת אישה מהשבי לאישה –
- מגלחת את ראשה.
- "ועשתה צפורניה", מגדלת את הצפרניים שניוול הן לה.
- חודש שלם יושבת היא בביתך ובוכה את אביה ואימה שנהרגו במלחמה.
ואם לאחר כל זה עדיין לא שב מרצונו להינשא לה, יכול להינשא לה.
ואם חזר בו מרצונו, לא יכול למוכרה בכסף, אלא חייב לשלחה לחופשי, מחמת העינוי שגרם לה בחודש הזה.
'בן השנואה'
אם יהיו לאיש שני נשים, אחת אהובה והשניה שנואה. לא יכול להעדיף את בן השנואה בחלקו את הירושה.
על פי דיני התורה הבכור נוטל פי שניים בחלק הירושה, ואם בן השנואה הוא הבכור, יטול הוא פי שניים ולא יכול למנוע ממנו את חלקו.
'בן סורר ומורה'
בן סורר ומורה, הוא בן שזולל וסובא, ומלסטם את הבריות שלא שומע בקול הוריו לפסוק מכך.
הוריו מוציאים אותו לשער עירו, לדין בפני זקני עירו, ועונשו בסקילה.
"ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו וייראו".
חז"ל אומרים שישנו קשר בין שלושת האירועים האחרונים. שהנושא אשת יפת תואר, עונשו יהיה שסופו וישנא את אותה אשת יפת תואר, וישנא את בנה שייוולד ממנה ולא יכול למנוע ממנו את הירושה המגיעה לו.
וסוף אותו בן להיות בן סורר ומורה ולמות בסקילה.
ושואלים חכמי המוסר, מדוע מגיע לו כזה עונש? והלוא התורה התירה לו את אשת יפת התואר, ואם כן על מה נענש? והלוא לא עבר על שום איסור?
ואומרים בעלי המוסר, עפ"י דברי רש"י, שהתורה התירה את ה'אשת יפת תואר', מחמת שאם הייתה אוסרת לא יכלו לעמוד באיסור, ובשביל שלא יחטא באיסור התירה התורה. וזו הבעיה, אומרים גדולי המוסר, למה לא זיכך אדם את מידותיו, ולמה לא מאס בעצמו באישה כנענית?
'שילוח הקן'
מצווה נוספת, מאין ספור המצוות המופיעות בפרשה, הלוא היא מצוות 'שילוח הקן'.
מצווה לשלש את האם מעל הבנים או הביצים.
המצווה היא דווקא ביונה האם ולא האב.
מצווה זו היא מבין היחידות שאמרה התורה את השכר עליה, והוא "למען ייטב לך והארכת ימים". בימינו מקובלת מצווה זו כסגולה לזש"ק.
שבת שלום
