parallax background

פרשת השבוע – פרשת מקץ

גאון

לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין הגיע עשיר מופלג. מעילו היה מהודר עד מאד, לכובעו ננעצה נוצה גדולה ואדומה, ןמגפיים בוהקות היו לרגליו. רק נכנס העשיר לבית הדל והריק של רבן של ישראל ומיד ניכרה על פניו תמיהה עמוקה. אך לא יכל העשיר להביע את שאלתו מיד, מחמת החיוב בדרך ארץ, ופתח בשאלת שלום ובקשתו לקבלת ברכה. אולם, הבחין החפץ חיים באישוניו המרצדים מצד לצד בטרדה והזמין אותו לדבר “מה בפיך יהודי”.
“בביתי בקראקא, הסלון מפואר עם אח גדול ומחמם, הקירות מבהיקים מלובן והרצפה משיש” מלמל, “כיצד הכהן הגדול מאחיו גר בצריף עשיו קש ובתוכו לא קיימים רהיטי פאר כלשהן, אלא ספסל עץ רעוע ושלחן נמוך קומה?”
“אשאל אותך” פנה אליו החפץ חיים, “האם ברכבת שהביאה אותך הנה נמצאו לך אביזרי נוחות, כמו מיטה ווילונות..? ברור שלא, רכבת היא זמנית לימים מועטים. לא טורחים להתקין בה רהיטים כבדים”.
“איי איי” נקש החפץ חיים באצבע צרידה “איי איי… ברכבת לא צריך מיטה נוחה.. אני נמצא ברכבת.. העולם הזה הוא פרוזדור – מהיר מרכבת. יש לי כלים מפוארים משלך, אבל הם נמצאים בטרקלין, לשם אגיע לאחר מאה ועשרים”
*
סוחר ממולח, זה חכם, שיודע לקנות בזמן הזול ולאחסן את הסחורה עד שיעלו השערים. טיפש לעולם לא יצליח להיות כזה. כשהחיטה מפוזרת בשוק ונמכרת בטונות גם לממעיטי מחיר, הוא נסחף אחרי האווירה הממכרת של השפע והעשירות, ואין הוא טורח לאסוף לאוצרותיו.
החפץ חיים היה חכם כזה, לא היה כעשיר שדמיין שטרקלינו כאן, ומקומו פה, והשקיע בטפל ולא בעיקר – התורה והמצווה – המצויים בקרן זווית למי שרוצה ליטלם.
יוסף הצדיק אומר לפרעה שצריך למצוא אדם נבון שיאסוף בר בשנות השובע, “ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון וישיתהו על ארץ מצרים”
האם רק גאונים מסוגלים לאסוף תבואה??
נו, השורות הקודמות בכתבה הסבירו שבהחלט הוא כן.

 


השגחה פרטית

וודאי הזדמן לנו להכיר ארגון כלשהו להחזרה בתשובה, וודאי שמעתם על סמינרים והרצאות שהם מפיקים, לטובת הציבור הרחב והצבעוני, מכל גווני הקשת.

מהי מטרת המפעלים הללו, למה הם מחכים, ומהו המוצר הסופי שהם מקווים לקבל?

כמובן שהתשובה ידועה. רצונם הוא, להחדיר אמונה בלבבות השומעים אותם. צפייתם היא, לשמוע במו אוזניהם את קריאתם של היושבים באולם: “ה’ הוא אלוקים”, לאחר הרצאה מאלפת.

למעשה, העמל והיגיעה, ההשקעה והטרחה, של הפקות ואירועים מעין אלו, נועדה כדי לגלות לאחרים את האמונה בבורא.

את האמונה הבסיסית ביותר, שה’ ברא את העולם כולו, מן השמש והירח ועד לביצי כינים. אבל אנחנו נלמד על משהו עמוק יותר, כעת נגלה רובדים נסתרים באמונה, שלא הכרנו.

**

בפרשתנו – מקץ – מסופר על יוסף הצדיק, שהיה בארץ מצרים, והובא לפני פרעה בכדי לפתור את חלומו המוזר.

המלך פרעה פונה אל יוסף במילים הבאות: “חלום חלמתי ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמר, תשמע חלום לפתור אותו”. שמעתי שאתה חכם, שיודע לפתור כל חלום.

מיד מתפרץ יוסף לתוך דברי המלך: “בלעדי האלוקים יענה את שלום פרעה”. אני עצמי אינני יודע דבר, רק האלוקים, הוא שעוזר לי. (פרק מ”א, ט”ו – ט”ז)

רק האלוקים, מגביה ומרים משפיל או מוריד, הוא המחליט והקובע מי יהיה חכם ומי טיפש, ואיזה אדם ירוויח מזומנים ומה היא החברה שתפסיד מניותיה.

***

ה”משהו” העמוק יותר נקרא בשם “השגחה פרטית”. להבין ולהפנים שהאלוקים משגיח על כל בריה, אדם וחיה, באופן פרטי. הוא – הנותן רפואה לחולה, מקיים כל עסק כושל על רגליו, שולח פרנסה. בכל רגע ושנייה.

והיא בהחלט לא רדודה, האמונה הזו. היא לא דבר שניתן להשיגו ולהפנימו ברגע אחד.

תכלס, זו עבודת חיים, של כל אחד, כל איש או אישה בדרגתו ורמתו. אבל זו משימה ששייכת לכולם, להאמין באמונה שלמה, “שהבורא יתברך שמו, הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים”

 

וורט

עתידה של מצריים לא היה יציב כלל. נצפה לה בתחילה שבע שנות שובע, ואחרי זה שבע שנות רעב. כך מסופר בפרשת מקץ.

פרעה מלך מצרים נועץ ביוסף – בנו של יעקב אבינו, כיצד להקדים את פני הרעב, ולהגיע שנות הרעב מוכנים ומצויידים במזון.

ויוסף פרס לפניו אסטרטגיה שלמה: לבנות מחסני שימור מתחת לאדמה, להכניס בהם תבואה רבה בזמן שנות השובע, להיזהר שבת שהתבואה לא תיקרב…

פרעה המלך אומר לו: אתה תופקד על המחסנים בגלל חכמתך הרבה”. אין נבון וחכם כמוך… ועל פיך יישק כל עמי”. (מ”ק, ל”ט – מ’)

הקשו בעלי המוסר: מדוע נצרך אדם נבון בכדי לנהל מחסני תבואה? הרי לזה מספיק אדם פחות בדרגת האי – קיו? ותירצו שחכמה היא לאסוף מזון בזמן השובע, כשהרעב לא נראה באופק והוא לא מורגש.

ואת זה הקישו לעבודת האלוקים בעולם הזה: עולמינו, משכיח את השכר והעונש העתידים לבא. ורק ה“חכם” יודע לנצל את הזמן, הוא לבדו – זוכר שהגן עדן והגהינם הינם נמצאים לפתח חייו.

חכמה רבה היא לזכור זאת.

 


למסירת פדיון נפש
נגישות