parallax background

פרשת השבוע – פרשת נח

מדור חדש: פיסטוקים לשולחן שבת,לקריאה לחץ כאן.

 

פרשת נח

אריות בסמטאות

רבי שמואל אבוחצירא, אב סביו של איש האלוקים רבי ישראל אבוחצירא המכונה “בבא סאלי”, היה איש פלא קדוש ועליון. ככל שושלת אבוחצירא הבאה אחריו – מופתים וניסים התגלגלו אצלו כדרך הטבע. ברכותיו היו מתקיימות, ומושיע יהודים רבים מצרות שנפלו עליהם. ובכל מרוקו ארצו נודע לשם ותהילה.

באחד הימים, באניה המפליגה בים הפתוח אל ארץ רחוקה. אליה נצרך, בכדי להגיע למקום מסוים. האופק פרוס סביבו מחבר בין שמים תכולים מפוספסים בצבעי אפור, אל ים הנראה כחול עמוק, מחביא בתוכו דברים נסתרים. הכל משתתף לכדי תמונה מרהיבת עין.

האניה החליקה במתינות, מפלסת לה דרך בינות לגלים, מתקדמת באיטיות ובבטחה אל יעדה. מאחוריה השתרך שובל מים, הנראה כקצף לבנבן הנוצר מזנבה של האניה, למלא כל האופק.

האנשים בסיפון נרגשים היו, זה כעת הודיע בציפיה בטלסקופ, ממקומו שבתורן, על פיסת אדמה הנראית מרחוק. סוף סוף יציגו את רגלם על קרקע בבטחה, אחרי ימים ארוכים של נדודים, באניה הרעועה.

הם התקרבו אל החוף, נצמדו אל המזח, אך נראתה בו תכונה. חיילי המלך הסתובבו בנשקים שלופים, מזהירים אזרחים לברוח אל הבתים.

אחד החיילים שהבחין בהם, צעק לעברם ונפנף בידיו, מסמן להם להישאר באניה. שני אריות ברחו מהכלוב שבחצר הסולטן, הסביר להם, הם מסתובבים חופשי. אין אדם המעז ללכוד אותם.

הנוסעים המבוהלים ניגשו אל רב החובל, מפצירים בו שירחיק את האניה, אך אחד מהם, היה חפץ לרדת, הוא התעקש עם רב החובל, שיניח לו להגיע אל המזח. היה זה רבי שמואל. רב החובל תמה על ההתעקשות שלו, המוזרה היכולה לעלות לו בחייו, אך פתח לו את דלת האניה.

רבי שמואל ירד בכבש, לקול מחאתם של הנוסעים והחיילים כאחד, וביקש מחייל שיוביל אותו אל מקום הימצאם של האריות. באותם רגעים, נראו האריות מגיחים מאחת סימטאות הנמל, מניסים החיילים אל לכל עבר. רבי שמואל התקרב לעברם, אל הטורפים האמתניים. ולמראה פניו הם התרככו ופסעו לצידו, והשתופפו בו בחיבה. בידיו אחז באוזני האריות והוביל אותם אל ארמון הסולטן.

השרים והסולטן שהשקיפו מחלון הארמון, נדהמו למראה הנגלה להם. יהודי הדור פנים, זקן לבן מקיף את פניו, מוביל את האריות כשני כבשים.

החיות הוכנסו לכלוב, והסולטן ופמלייתו ירדו מטה. הוא נשק לשולי גלימת רבי שמואל, כורע ברך לפניו. מהלל ומשבח את אלוקי היהודים, שנותן לעמו כוח לשלוט על הטבע, ולעשות דברים מופלאים.

***

בפרשת נח נאמר: “מוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים”.

כך קבוע הוא בבריאה, שמורא האדם נתון על החיות. האדם קילקל זאת. אך הצדיקים שיש בהם קדושה וטהרה, מתנהגת בהם ברכת ה’ כתכליתה של הבריאה.


מה קרה מאז אדם ועד נח? ואיך מתואר המבול בכתבי ההיסטוריה?

בפרשה הקודמת – בראשית, למדנו את תולדות האדם הראשון ובניו.

ככלל, אנשים יראי השם היו, וחטאים אחדים עברו בעצת יצרם ששיבש להם דרכם בפרטים מסוימים.

הבריאה החלה להתדרדר בדור השלישי לאדם הראשון, הלא הוא אנוש.

וכך מתאר הרמב”ם בלשונו המאלף:

  

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה, עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם: אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם, ונתנם במרום וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך.

 כיון שעלה דבר זה על לבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להן קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה –  לא שהן אומרים שאין שם אלוה.

ואחר שארכו הימים, עמדו בבני האדם נביאי שקר, ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני, או כל הכוכבים, והקריבו לו ונסכו לו כך, וכך ובנו לו היכל, ועשו צורתו כדי להשתחוות לו, כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות, ומתקבצין ומשתחוים להם, ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו, ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך.

 והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך, והודיע להם דרך עבודתו, ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו, ולהקריב להם ולהשתחוות.

 וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם, ולא הכירוהו, ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה.

 והחכמים שהיו בהם, כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן.

  

אבל צור העולמים, לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר’.

אביו של נח, למך  הסביר את קריאת שם בנו: “זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'” (שם ה כט). 

הזמנים הסוערים, מוכפלים במשנה תוקף באותות מורת רוח ה’.

  אך שררה תקוה כי הימים יגיעו במהרה  לנקודת מפנה לטובה. 

אבל נח ניצב בודד מול המלומדים והכהנים בני משפחתו שלו, העושר ויכולת התחבולה החמרנית של זרע קין העמידוהו בצל.

 לאחר נסיונות כושלים לעורר את מצפון דורו ציוהו ה’ לבנות את התיבה, ובכך נעשה הצעד האחרון לפני הפקרת הדור לגורלו.


הכנת התיבה ארכה שנים רבות, מידותיה היו 300 על 50 על 30 אמות. 

משפחות קין נמחו, ומזרע שת נותרו רק נח, שלושת בניו, ונשותיהם. 

עתה הופרכה הביקורת שהושמעה כלפי נח על חוסר התועלת שבמעשיו לאנושות.

המבול הדגיש את העיקרון כי המין האנושי נברא למען המטרה היחידה של חיי צידקות. 

הישגים וקידמה גשמיים העם חסרי ערך כשלעצמם;

 הם אינם מפצים על חוסר מוסריות וחוסר צדק, ואין בם כה לעצור בעד האסון הבלתי נמנע

.
תכלית בריאת האדם ע”י הבורא היתה כדי שיגשים את מטרות הבריאה, והבורא איננו סולח על סטיה מן הדרך המובילה להגשמת מטרות אלו.

 נח ומשפחתו, שהיו נאמנים לעיקרון הצדק, ניצלו מגורל דורם החוטא.

 וממשפחה אצילית זאת התפתחה כל האנושות ומילאה את הארץ.

כותב דברי הימים הקדום ברוסוס הכלדי (בן זמנו של אלכסנדר הגדול) העתיק את כתובות האבן העתיקות הנוגעות למבול, בלולות יחד עם הפנטזיות של מיתולוגיות ההבל הקדומות. 

שיר- העלילה של גילגמש נחשף בחפירות, וגם הוא מתאר את המבול. 

אך בשום מקום לא מתואר האירוע בבהירות ובפירוט כה רב כמו בתורה, ובשום מקום לא מובא הלקח המוסרי בבהירות כה רבה לפני כל.

 דברי הימים של האומות נכתבו כדי  לספק את יצר הסקרנות או לצורך מטרות גשמיות אחרות, אבל דברי הימים של  התורה הם היחידים המיועדים לתכלית מסירת האמת והתנהגות על פיה.


וידאו קצר מענין הפרשה – כשהשקר רצה להיכנס לתיבה

למסירת פדיון נפש
נגישות