פרשת ניצבים

לא בשמים

לפעמים, במשך החיים, הימים, החודשים, והשנים, מתנועעים באדם מיתרים סמויים, ומנגנים לו. מעוררים את מצפונו הנמצא בתרדמת חורף עמוקה במיוחד…

זה קורה כשהוא שומע הרצאה על מהות החיים, מסבירה את תכלית הבריאה. או יצירה מוזיקלית מדהימה, הסוחפת אותו אל עולמות טמירים, עומק הנפש, מגביהה אותו מעט מעל לקרקע. ויכול להיות, סתם יום בהיר, רוח נושבת ושמש מלטפת, מלווים במחשבות, מה, מדוע, ואיך…

בגיל העשרה ומעלה, המחשבות מטרידות, מציקות ממש, הקונפליקטים בשיאם, הנפש מטרידה, אך לא נראית באופק אפשרות להתרומם, להתעלות. אל מי פונים ומה עושים.

ישנם הנוסעים להודו, חלקם לתאילנד, ויש המסתפקים בגיטרה וקלידים, בינות לעצים ביערות הגולן, או על אחת מפסגות הרי מדבר יהודה.

אחרי כן, לומדים להשלים, לקבור את המחשבות תחת ערימות של עשיה ופעולה, עמל וחיים, משחקים או שתיה, וחוזרים אל הוואי מחוספס וגס.

בגיל מבוגר, עם השנים הרגש נכבה, החשק לרצות קצת יותר, משהו עם סיפוק – דבר רוחני למלאות את הנשמה, נאבד עם הזמן, ובמקומו מגיע חלל ריק ואפור.

***

בפרשת ניצבים אומרים הפסוקים : "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וכו'", "ולא מעבר לים היא וכו'", "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו" [דברים ל' א' – י"ד]

רוחניות, לא נמצאת בתאילנד. היא גם לא רחוקה, גם לא חסרת שם והגדרה, היא ביד כל אחד, וקרובה לכל יהודי מישראל!

מעשים קטנים ונשכחים, אך של התרוממות מעל הקרקע, יציאה מעולם העצמיות. מחשבה נעלה קצת יותר מהגוף והרצון, נקראים – רוחניות.

לטפוח על שכם חבר עצוב. החיוך אליו, לרומם את רוחו. העזרה לזקן, לסחוב  חפציו, להוביל אותו אל יעדו.

לפנות אל ילד העומד בפינת הסופר ובוכה תמרורים, מחפש את הוריו. לעודד אותו, לעזור לו למצוא את אביו ואת אמו.

כך בין אנשים.

וכמובן אצל האלקים, עצם האמונה בו, שכל דבר הנעשה הוא על ידו, כל ציץ ופרח הנופל, ועלה שנובט, הכל ממנו ובהשגחתו. שהוא מעלה ומוריד, משפיל ומרים, נשיאים וראשי ממשלות, שרים ורוזנים.

להחזיק במסורת היהדות, כנכתב בתורה. לעשות את רצון הבורא כנכתב בפסוקים, וכהוראות חכמינו ז"ל.

המעשים, לא תלושים, הם אינם במרחקים, אלא ממש קרוב, לידינו!

רוחניות נותנת סיפוק ואושר, ממשיכה כח לחיים, ממלאת אותם באמת.

כעת להתקדמות, לא מחר "אשר אנכי מצווך היום…" [דברים ל' ט"ז]