parallax background

פרשת השבוע – פרשת נשא

פרשת נשא

מעלת הבעלי תשובה

“נשא את ראש בני גרשון גם הם”, אומר רבינו יעקב אבוחצירא זיע”א, שבנשא את ראש בני גרשון גם הם, יש סוד שהתורה רצתה ללמד אותנו, שתנשא ותרומם את ראש כל אלו שגורשו מנחל ה’, כל אלו שהתרחקו מדרך ה’ וגורשו מדרך החיים, אל תדחה אותם אלא תנשא ותרומם אותם אם עשו תשובה.

ומוסיף ומגלה הרה”ק רבי יעקב אבוחצירא, שנש’א א’ת רא’ש בנ’י, הרי שסופי התיבות של מילים אלו זה בגימטריא תשובה, (עם שני כוללים), והראשי תיבות של ב’ני ג’רשון ג’ם ה’ם, זה גימטריא של אהבה, ללמד שעשו תשובה מאהבה, שכל יהודי שעושה תשובה זה מאהבת ה’.

ועוד מוסיף ואומר, שנשא זה אותיות שונא, על שם שאף שאתמול היה שנאוי אצל ה’, כביכול, מחמת עבירותיו, אז היום שעשה תשובה נהפך לנשוא ומכובד.

ועוד, ש”גם הם”, זה ראשי תיבות של “הם מעולים מצדקים גמורים”, שבעל תשובה דרגתו ומעלתו יותר אפילו מצדיק גמור.

רמזי החיים

“מפני מה נאמרה פרשת סוטה בסמיכות לפרשת נזיר, לומר לך כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין”.

כך מבארת הגמרא את סמיכות שני הפרשות, פרשת אשה סוטה, ופרשת נזיר, שהם לכאורה שני פרשות שונות ללא קשר בניהם.

שואל הרב הקדוש רבי צדוק מלובלין זיע”א, מה בכך? ואם אדם רואה אחר שקלקל, מדוע עליו להזיר עצמו מן היין? אם הוא חטא מה שייך אליו?

ועונה הרה”ק ר’ צדוק, שהעולם כולו הוא רמזים, אין דבר שקורה בעולם לחינם, אלא כל מה שקורה בעולם יש בו טעם וסיבה, ואדם צריך לשום ליבו ולהתבונן סביבו, כל מקרה ומקרה, מה זה, ועל מה זה?

ולכן אדם שנזדמן לו לראות סוטה, עליו להתבונן בדעתו “מדוע הראוהו כך מן השמים, מה רצו לרמזו בכך”? ומהסמיכות שהתורה הסמיכה לומדים שעליו להבין, שהראוהו מהשמיים מעשה סוטה על מנת שיזיר עצמו מן היין.

הנזיר הקדוש

הנזיר חוטא או קדוש?

הנזיר שמזיר עצמו מהיין התורה קוראת לו “קדוש”, שכתוב “כל ימי נזרו קודש לה'”.

ואילו מאידך, הנזיר צריך להביא קרבן חטאת ככל חוטא,  ומסבירה זאת הגמרא (תענית, דף י”א, עמוד א’), רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר “וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש”? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין”.

הרמב”ן הקדוש כותב, שטעם שהנזיר נקרא חוטא, מחמת שעתה מפסיק להיות נזיר מהעולם הזה ותאוותיו, וחוזר להנות מהנאות העולם, ומן הדין היה שיישאר נזיר לה’ לבדו כל ימי חייו, ושלא ישוב להנאות העולם, ועתה שחדל מלהיות קודש לה’, וחוזר להנאות העולם, ראוי הוא להביא קרבן חטאת ולהיחשב לחוטא, מחמת ששב הוא להיטמא בהנאות העולם הזה המגושמות.

ואילו הרמב”ם כותב, שהנזיר נחשב חוטא מטעם הפוך לחלוטין, שמחמת שהנזיר לא היה די לו באיסורי התורה, ובשביל לטהר נפשו היה חייב לגדור את נפשו אף בענייני נזירות, לכן נחשב לחוטא, מחמת שאיסורי התורה לא היו די עבורו.

“מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”

ערב פסח בעיירה האוקראינית, ברדיטשוב. לפני מספר שעות, עוד עסקו היהודים בשרפת חמצם. כעת הכל נקי ומבוער. רק ריח התבשילים נישא בינות לבתים.

פשוטי עם לצד תלמידי חכמים, צעדו בחוזרם מן המקווה, עקב בצד גודל, פניהם קורנות בקדושת החג, וזקנם עטור זהרורי יהלומים – טיפות המים מן הטבילה.

רב-העיר, הגאון רבי לוי יצחק, לא עסק בכל אלו. עדיין בלבוש חול עבר הוא בשבילים וברחובות, דפק בבתים ושאלה אחת בפיו.

“שלום לכם, האם אוכל לקבל חתיכת לחם או שקיק פירורי חמץ”?

בעל הבית הגיב בתמיהה רבה ” מה”??? כבודו חושד אותי לגוי? “תכף פסח מתקרב”!

רבי לוי יצחק אמר “תודה” ופנה ללכת. שוב דפק בדלת בית אחר, וקיבל תשובה דומה.

הגאון כיתת רגליו בכל הכפר, ביקש חמץ, אך לא מצא, להיפך האנשים תמהו מאוד באשר לרצונו של הצדיק.

בחולו של המועד יצא הוא לסיבוב נוסף, הפעם חיפש סחורה המוברחת דרך הגבול בזול ללא מכס. המסע הצליח, ויהודים עם גוים הביאו לידו סחורות רבות שהוברחו דרך הגבול ושנאסרו ע”י המלך.

ואז נשא רבי לוי יצחק מבארדיטשוב את עיניו לשמים ואמר: “הוי ריבוינו של עולם, ראה איך השגתי חפצים האסורים על פי המלך, ואפילו שהעונש בזה הוא מוות בתלייה. אולם היהודים עם קדוש, אשר ביקשתי מהם מעט חמץ, נפגעו מזאת ותמהו על בקשתי”!.

***

“איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם..וכו והתוודו את חטאתם” (ה’ י”ז).

‘כי’ מתפרש לכמה אופנים, האחד מהם הוא ‘אם’. אם- במקרה שלא יקרה, חס ושלום איש או אישה יעשו מכל חטאת האדם והתוודו.

יהודים הם אמיתיים, ואף בחדרי חדרים עושים את רצון האלוקים, ולכן ‘אם’ יעשו מכל חטאות האדם’. זה לא מעשה הקורה בכל יום  אלא רק לעיתים רחוקות.

לא כהנוצרים והמוסלמים אשר הכל אצלם ‘משחק’ בלבד. ידוע שהכמרים ה’קדושים’ פרושים למראית עין בלבד, ובימי הרמדאן אפשר לראות את הערבים יוצאים מבתי השימוש כשמול ששפמם פירורי בגט…

“מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”.

למסירת פדיון נפש
נגישות