פרשת פקודי

פרשת פקודי

בפרשתינו מסופר על יצירת הבגדים השונים של הכהנים.

אפוד,

בגד עשוי כמין סינר ארוך ועל כתפיו שתי אבנים טובות שעליהם נחקקו שמות בני ישראל;

חושן,

בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים, על כל אבן שם של שבט משבטי ישראל;

מעיל,

בשוליו פעמונים ורימונים;

כתונת,

החלוק אותה ילבשו הכוהנים על בשרם;

מצנפת,

לאהרן הכהן ואת המגבעות לבניו;

אבנט – החגורה;

ציץ,

רצועת קודש של זהב שהכהן הגדול עונד על מצחו ועליה כתוב "קודש לה'".

כשסיימו האומנים את מלאכתם הם הביאו את המשכן, את כליו ואת הבגדים למשה רבינו, שבירך אותם על כך שקיימו בדיוק כפי שנצטוו.

חנוכת המשכן

הקב"ה מצווה את משה רבינו להקים את המשכן בא' ניסן, להניח בו את הארון ולקבוע את הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקודשים.

לאחר-מכן יהיה עליו להביא את הכלים השונים אל תוך המשכן.

משה רבינו אכן מביא את השולחן ומניח עליו את לחם הפנים, מביא את המנורה ומדליק את נרותיה, על מזבח הקטורת הוא מקטיר את קטורת הסמים, ואת הכיור הוא ממלא במים בהם ישתמשו הכהנים בטרם שישרתו בבית המקדש.

הוא מושח את המשכן ואת כליו ואת אהרן ואת בניו – לאחר שהם רוחצים במים – ומקדש אותם לעבודת המשכן.

ענן מכסה את אוהל המשכן ושכינת האלוקים שורה בבית אשר בנו לו בניו. מכאן ואילך הענן הוא המנחה את בני ישראל במסעותיהם במדבר. וזה היה סימנם –  כאשר הענן מתרומם, הם יודעים שעליהם להמשיך בנדודיהם; כאשר הענן חונה, חונים בני ישראל.

שבת שלום

נגישות