פרשת פקודי

הקמת המשכן

משה רבינו הקים את המשכן, שהיה הוא הבית הזמני של הקב"ה, הבית שליווה את בני ישראל בכל תחנותיהם במדבר, וכן כשנכנסו לארץ הוקם באופן קבוע בעיר שילוה.

המשכן שימש בתור מקום ובית ה' עד לזמן שלמה המלך, שדוד אביו התעורר לבנות בית קבוע לה' מאבן, שאמר "איך יתכן שאני יושב בבית ארזים, ובית ה' ביריעות"?

אך ה' לא נתן בידו לבנות את בית המקדש אלא רק לבנו , שלמה המלך, אך עד זמנו כולל בזמן דוד המלך שימש המשכן בתור בית ה'.

הזהב והשראת שכינה

התורה מסכמת את כמות הזהב ששימשה לכל המשכן וכליו, ואומרת (חומש שמות, פרק לח', פסוק כד') "ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש".

אומר הספורנו הקדוש, שהתורה סיכמה את כמות הזהב, והדגישה מה היה כמותו, על מנת שיבחינו מה מזערית הייתה כמותו ביחסיות לבית המקדש, ששם היה זהב עשרת מונים, שלא לדבר על המקדש שהורדוס המלך בנה ששם הזהב עבר כל דמיון.

ולמה רצתה התורה להדגיש זאת?

כי השראת השכינה הייתה הרבה יותר במשכן, הפשוט והחסר זהב, וללמדינו שלא הזהב הוא הקובע להשראת השכינה, ולא ריבוי העושר הוא המעלה את כבוד האדם, אלא הלב שרוצה את ה', וכוונת הלב היא החשובה בעיני ה' יותר מכל מוצלחת שהיא, מכל ברק ויופי חיצוני.

דעת תורה

"ציפי מה רצית ממני הבוקר"? פונה גיא אל רעייתו "מיהרתי לעבודה ולא יכולתי לשמוע אותך".

"אה" היא נזכרת "כמה פעמים לאחרונה – התחצף אלי רותמי בצורה יוצאת דופן. אינני יודעת כיצד להתמודד עם זה".

פניו של גיא מרצינות, הוא מהרהר מספר רגעים, ואומר: "אל תדאגי, אני שואל את הרב, הוא מבין בדברים רבים, וודאי שיתן עצה נכונה".

"ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם, ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום העלותו, כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ' ל"ח)

בני ישראל לא נסעו ולא חנו בלי ציון המפורש של ה' יתברך. יתכן שבזה רצתה תורה ללמד, שאורח – חיים היהודי צריך להיות מקביל להשקפה תורנית הנכונה.

גם כיום – המצב לא שונה, ועל כל צעד ושעל יש לצעוד על פי דברי ה' יתברך.

לכן, יש להתנהג לפי דבריו ודרכו של תלמיד חכם מוסמך, אשר מבין את רצונו של האלוקים מכוח תורתו.

כשדעת תורה מובילה את הבית היהודי, הוא נראה אחרת לגמרי, מאשר בית הפועל מתוך גחמות אישיות.