parallax background

פרשת השבוע – פרשת קורח

פרשת קורח

הרשע ושכנו

אומרים חז”ל “אוי לרשע ואוי לשכנו”, שאוי לאדם הרשע עצמו שעשה עבירה, וגם אוי לשכנו שיכול להידרדר אחריו.

וראיה לכך מביאים מפרשתנו, שקורח שנפל וחלק על משה ואהרן, ובא על עונשו, לקח עמו הרבה אנשים משבט ראובן,

ולמה דווקא מראובן?

כי “אוי לשכנו”, שבסדר המחנות במדבר, לצד בני קהת שמהם יצא קרח, חנו שבט ראובן, ולכן נפלו מהם אנשים והתחברו עמו, ואף נענשו עמו.

מכאן למדו חז”ל “שאדם חייב לבחור לעצמו חברים טובים בשביל שלא ישא בתוצאות מעשה שכניו, לאחר שייגרר אחריהם.

“ויאמר אל ה’ אל תפן אל מנחתם”, התפלל משה רבינו לפני הקב”ה אומר לו, גם אם מגיע להם, לקורח ועדתו, שתתייחס למנחתם, אז אנא אל תפן אל מנחתם, אל תתייחס אל קורבנם.

ושואל האור החיים, האיך יכל משה להתפלל אל ה’ שלא יתייחס אל מנחת קורח, והלוא אם הקריבו באופן טוב, אז ה’ יתייחס אליהם, כי מגיע להם, ומה רצה משה?

ומתרץ האור החיים, שמשה רבינו אמר, גם אם הם הקריבו כראוי, ומן הראוי שתתייחס אליהם, אזי אל תתייחס אליהם.

ולמה ה’ לא התייחס?

אומר האור החיים, שיש כוח ביד הצדיקים, להפקיע מידי הרשעים את מצוותיהם, שאם הצדיק רואה שהרשע מחזיק ברשעו, יש כוח בידו להוציא מידי הרשע את מצוותיו, על מנת שה’ לא יצילו, ולא יגנו עליו מצוותיו.

וזה מה שעשה משה כאן, שביקש מה’ שיפקיע מקורח את המצווה של הקרבן מנחה שמקריב, על מנת שיבוא קורח על עונשו שמסית את ישראל.

מחתות קורח – ציפוי למזבח

המזבח היה מצופה בנחושת, ולא בסתם נחושת אלא במחתות נחושת, ומניין באו אותם מחתות?

אלו היו המחתות של קורח ועדתו, שהקריבו בהם מנחה, לראות האם ירצה ה’ את מנחתם, או את מנחת משה ואהרן.

ולמה זכו אותם אנשים לכך? איך זכו שהמחתות שהיו חלק מהמריבה עם משה ואהרן, יהיו לציפוי למזבח? מדוע לא נחשבו מחתות אלו לדבר טמא ומתועב?

מסביר הרב הקדוש הרב צדוק מלובלין זיע”א, שקורח ועדתו, כידוע, לא היו סתם רשעים, אלא היה שם מאתיים חמישים ראשי סנהדראות, וכן היה בניהם את השנים עשר נשיאים, ואף קורח עצמו היה אדם גדול מאוד.

אך הייתה להם טעות, הם טעו וחשבו שהגיע הזמן “שכל העדה כולם קדושים”, שזה יהיה בזמן שיבוא המשיח, שאז כולם יהיו גדולים וצדיקים, וכולם יחושו בקרבת ה’.

ולכן רבו עם משה ואהרן, למה אתם אומרים שלא הגיע הזמן הזה?

אבל הם ידעו שיכול להיות שהם טועים, והחליטו שאפילו אם הם טועים, הם מוכנים למסור את נפשם על כך, כי או שיהיו בדרגה הגבוהה שכל העדה כולם קדושים או שימותו..

ומחמת שמתו עם כזה רצון גבוה, שאו קרבת ה’ או למות, לכן זכו שהמחתות שלהם יהיו ציפוי למזבח.

סיפור לפרשת קורח

מספרת הגמרא סיפור נורא:

התנא הקדוש, רבה בר בר חנה, הלך יום אחד בדרך עם איזה שהוא סוחר, סוחר ישמעאלי פשוט, הלכו שניהם יחדיו במדבר.

ואז, בין חולות המדבר, שואל הסוחר את רבה בר בר חנה, האם אתה רוצה לראות את הבלועים של קורח, האתה מעוניין לראות את המקום שבו נמצאים קורח ועדתו שבלעה אותם האדמה?

וכך הלכו להם יחדיו, התנא הגדול רבה בר בר חנה והסוחר, לראות את המקום שבו נבלעו קורח ועדתו…

לפתע עוצר הישמעאלי, ומסב את תשומת ליבו של רבה בר בר חנה לשני חורים באדמה, שמשני מחילות אלו יוצא ללא הרף מבטן האדמה קטורת – עשן, ושני חורים אלו היו כשני אודים עשנים, ומפריחים עשן סמיך ללא סוף אל הרקיע.

הוציא רבה בר בר חנה חתיכת צמר גפן, השרה את החתיכה במים, וכשהייתה ספוגה במים לחלוטין, תפס אותה בקצה רומח, והכניס את החתיכה לשבריר שניה לתוך אחד מהחורים העשנים, וכשהוציאה ראה והנה היא חרוכה כולה, נשרפה כליל…

ועתה פנה הערבי ואמר לרבה בר ברחנה, הצמד נא את אזנך אל הפתח העשן ותקשיב לקולות הבוקעים משם,

הטה רבה בר בר חנה את אזנו, וניסה להקשיב לקולות מלמטה, ואז שמע קולות הצועקים ללא הרף “משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים”…

והסביר הישמעאלי, שכנראה היה צדיק (או שזה איזה סוד), לרבה בר בר חנה, שפעם בשלושים יום מוציאים את קורח ועדתו מהגיהנום, ושמים אותם כאן בתוך האדמה, וכאן הם זועקים בכל פעם, “משה אמת ותורתו אמת”.

למסירת פדיון נפש
נגישות