פרשת השבוע – פרשת ראה

פרשת ראה

אמונה

הבשר והעוף נחשבים לאוכל בסיסי בתפריט היומי של האדם הממוצע בעולם המערבי, תהליך הפקת בשר העוף הוא פשוט וקל, אך בבקר זהו מבצע מסובך למדי.

מנהגינו מאז ניתנה התורה לעם ישראל, לעקוד את הבהמה [קשירת רגליה אחת לשניה], להפוך אותה בעזרת גברתנים, או בעת הזאת על ידי מכונות חדשניות ולהעביר את סכין השחיטה שנבדקה בקפדנות יתירה על צוואר של הבהמה, לא לפני שיברך השוחט את ברכת השחיטה ולאחר מכן עובר תהליך מליחה.

אצל שאר אומות העולם, נהרג הבקר בצורות שונות שהיו מקובלות בימים עברו, ברוסיה הצארית נהגו לחבוט בפטיש כבד על ראש הבהמה, אחרים דקרו עם להב חד מרכז העצבים רגיש במוח הבהמה, ובדור המודרני במכת הימום חשמלי.

לאחר מכן נחתך לנתחים לפי מידה, עובר תהליך ניקוי ואחרי שנארז נשלח אל מדפי החנויות.

מאז ומעולם היה נושא הריגת הבהמות נושא שנוי במחלוקת, והפלא הוא ששיטת השחיטה היהודית תמיד היתה מיוחדת במינה. מדופלמים שונים טענו שהסכין החד המשסף בצוואר הבהמה נחשב למעשה ברוטלי ואכזרי, ולכן סלדו הכל ממה שכינו 'אכזריות'.

רק בעשרות השנים האחרונות גילו את ההיפך – הסכין מנטרל כל צער וכאב. החתך העמוק מנתק את הספקת הדם למוח, מערכת העצבים מופסקת תוך שניות בודדות, והשור לא מרגיש בדבר. פירכוסי הבהמה לא נובעים כלל מכאב, הם רק תגובה מוחית בלתי רצונית.

בנוסף ידוע שככל שהסכין חד, אפילו אם החתך עמוק מאד לא מורגש הכאב מיד. הפעולה המוחית אורכת מספר רגעים עד שמגיעה התשדורת שגורמת לצריבה העזה, כך שאף אם ישנו איזה סבל לבהמה איננו אלא במשך אם שניה או שתים.

אבל הגרזן על הראש, הדקירה במוח, וההימום החדשני לא תמיד מדוייקים, פעמים רבות בעל החי עודנו חי ונושם כשמערכת העצבים שלו מלאה, וסבלו נורא.

***

מעניין לציין פסוקים בפרשתנו "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה… את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מגלי גרה הם ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם"

אומרת התורה שאע"פ שבאופן כללי אפשר לאכול בהמה אשר מעלה גרה, שלשת אלו אסורים הם באכילה משום שאינם בעלי פרסה.

מאז נתינת התורה חלפו להם ביעף 3,500 שנה, הטכנולוגיה התקדמה, מחקרי המדע המודרני, ועדיין לא נמצא יצור בהמי נוסף שמעלה גרה ופרסה איננו מפריס. והתמיהה גדלה, כיצד נכתב מידע מעולה ומדוייק כל כך בספר קדום שכזה??

בכל התקדמות נוספת במחקר מבינים הגויים יותר ויותר ש'משה אמת ותורתו אמת', אבל אנחנו – לא כמותם, איננו זקוקים להוכחות. פירושה המילולי של המילה 'אמונה' הוא לקבל את הדבר בלא כל הסבר המתקבל על הדעת.

אנחנו מאמינים!

מגדל אייפל או פסגת צרפת?

תייר ישראלי, מתהלך בחוצות צרפת, מטייל בפריז הבירה, נושם את אוויר העיר המתקדמת, נהנה מכל רגע.

מדריך המטיילים מסביר להם בעברית רהוטה על היסטוריית מגדל אייפל שלפניהם, איך שמראהו המשונה היה לכלימת תושבי העיר, ורק לאחר שנים הפך לסמל לאומי.

הם נכנסים תחתיו, פונים אל פרוזדור המעליות, מחכים לאחת כזאת שתוביל אותם אל-על. המעלית שגודלה כחדר – מגיעה, דלתותיה האדירות נפתחות, קוראות להם לנסוק אל ראש המגדל.

כשהם בתצפית, מביטים אל נופיה המרהיבים של פריז, החל בשדרות עם מזרקות המים, המדהימות ביופיים, וכלה ברחובות הארוכים המתוחים בקו ישר אל האופק – רגשי עליבות חודרות בלב הישראלי.

הוא אוהב את ארצו, אין כמו בני עמו החמים, אך עם כל זאת, נופיה של אר ישראל לא מרתקים כהרבה מקומות אחרים.

הרים שנונים, נהרות מים אדירים חסרים בארצו, אף אין בה מגדלים בולטים, מבנים יפיפיים, אנדרטות מחוטבות באומנות, אז מעט… אך מעט, מתעמעם מבטו על ארץ אבותיו.

***

בפרשת ראה נכתב שישראל הם העם הנבחר מכל העמים, ודווקא בנו חשק ה' יתברך שנהיה לעמו, "בנים אתם לה' … כי עם קדוש אתה לה'… ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה"

מלמד אותנו הבורא להרים ראש, לזקוף גב, להישיר מבט ולהרגיש גאה ומוערך בזכות יהדותנו.

לצרפתי יש ארץ יפה, אגמים, דשאים עצים והרים, לאמריקאי כלכלה חזקה, המגדלים מגרדים שחקים, הדולרים בהישג כל יד.

לעומתם היהודי, שווה כלפי יוצר העולם, בו לבד הוא רוצה, ואליו מופנית הערכתו. בארצו נמצא החן והיופי העדין, היהודי והאמיתי, לא מלאכותי וגס, ובה בחר ה' לקבוע משכנו.

אנגלים עם נימוס מושלם או לונדון הבירה לא מתקבלים אצל הבורא, שווקי גרמניה ורחובותיה המצוחצחים לא משכנעים אותו, ואף לא גבורת אמריקה המתרברבת נחשבת אצלו לכלום.

אך ארצנו, נעימה ועדינה, הרריה המציירים את קו האופק כגלים מתונים, השמים –מטושטשים במכחול של אפור וכחול, ואנשיה נשואי עיניים לכיוונם, המאמינים בתורת האלקים, רצויים ואהובים לפני היוצר.

עתה אפשר לשוב ולתייר בארצות העולם, כשחיוך נצחון על שפתינו, ופינו זחוח בגאווה, בהיותנו יהודים, בנים למלך מלכי המלכים.

וידאו קצר מעניין פרשת השבוע