פרשת שלח לך
פרשת שלח לך עוסקת בעיקר בחטא המרגלים ובתוצאותיו הקשות, יחד עם מצוות הקשורות לחיים בארץ ישראל.
שליחת המרגלים (במדבר י"ג):
משה שולח שנים עשר נשיאים, נציגים מכל שבט (למעט לוי), לתור את ארץ כנען. מטרתם הייתה לבדוק את טיב הארץ, את כוחם של יושביה, את הערים ואת התוצרת החקלאית.
הם חוזרים לאחר ארבעים יום עם אשכול ענבים ענק ופירות נוספים, המעידים על פוריות הארץ.
דברי המרגלים והפחדה (במדבר י"ג-י"ד):
עשרה מהמרגלים מוסרים דיבה רעה על הארץ, טוענים שהיא "אוכלת יושביה" וכי עריה בצורות ועמלק, החתי, היבוסי, האמורי והכנעני, יושבים בה. הם מציגים את יושבי הארץ כענקים שלא ניתן להתגבר עליהם, ומשווים את בני ישראל לחגבים לעומתם.
לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה מנסים להרגיע את העם ומצהירים כי הארץ טובה מאוד וכי ה' יסייע להם לכבוש אותה.
חטא העם ועונשם (במדבר י"ד):
העם נכנע לדברי המרגלים המייאשים, בוכה בלילה, ומבקש לחזור למצרים ואף למנות ראש חדש במקום משה. ה' כועס על חוסר האמונה הזה ומחליט להעניש את כל הדור שחטא:
- ארבעים שנות נדודים במדבר: על כל יום שבו תרו המרגלים את הארץ, ישאו בני ישראל שנה של נדודים במדבר, עד שימות כל הדור שיצא ממצרים (בן עשרים שנה ומעלה), למעט יהושע וכלב.
- מגיפה למרגלים: עשרת המרגלים שהוציאו דיבה רעה מתים במגפה.
מעפילים וחטאם (במדבר י"ד):
לאחר ששומעים את העונש, ישנם אנשים שמנסים להכניס את עצמם לארץ בכוח, ללא רשות ה'. הם עולים להר אך מוכים על ידי העמלקי והכנעני.
מצוות הקשורות לארץ ישראל (במדבר ט"ו):
הפרשה ממשיכה עם מספר מצוות הנוגעות לחיים בארץ כנען, המבטיחות את הקשר בין העם לארץ למרות חטא המרגלים:
- נסכים (מנחות ונסכים): מצוות הקרבת מנחות ונסכים עם קרבנות עולה ושלמים.
- חלה: הפרשת חלק מהעיסה לכהן.
- דיני שגגה (חטא בשגגה): דינים הקשורים להקרבת קרבנות לכפרה על חטאים שנעשו בשגגה, הן ליחיד והן לציבור.
- מקלל ה' (עונש המקלל): סיפור על אדם שאסף עצים בשבת, ובעקבותיו נקבע דין מיתה למי שמקלל את ה'.
מצוות ציצית (במדבר ט"ו):
הפרשה מסתיימת במצוות ציצית: ה' מצווה את בני ישראל לעשות ציציות בכנפות בגדיהם, שבתוכן חוט תכלת, כדי לזכור את כל מצוות ה' ולעשותם, ולא לתור אחרי לבבם ועיניהם.
