parallax background

מאור ושמש – רבי קלמן קלונימוס הלוי זצ”ל

ילדותו

הרב הקדוש רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין זיע”א, בעל הספר הקדוש והנורא “מאור ושמש”, נולד לאביו הרב ר’ אהרן, שלא נמנה על עדת החסידים, והתגוררו בעיירה קראקוב, בה התגוררו צדיקים גדולים כהב”ח, הרמ”א, התוספות יו”ט, ועוד.

קלונימוס הקטן לא הלך ללמוד ב’חיידר’, להוריו הצדיקים לא היה ממון לשלם למלמד, וכך קלונימוס הקטן נותר בבית ללא שום השכלה, וללא לימוד תורה.

בילדותו החל לעזור להוריו בפרנסת הבית, והיה יוצא מדי יום השכם בבוקר לשוק העיר, על מנת למכור את הכעכים שאותם הייתה אופה אימו, ובמשך שעות רבות היה עומד בשוק, לקיים מצוות כיבוד הורים.

באחד ימי החורף, יצא קלונימוס הקטן למכור את מרכולת אביו, השמיים היו קודרים, והקור הצליף על פניו, וקלונימוס מהדק את המעיל המרופט שמונח על גופו, מגן על עצמו מהרוחות הזועפות.

כשהטיפות הראשונות נפלו על פניו, הבין קלונימוס שעליו למצוא מחסה, הרטיבות והקור עלולים חס ושלום להפילו למשכב, וכך נכנס לבית המדרש הקרוב – בית מדרשו של הב”ח…

ובאותם רגעים, היה מפגשו הראשון של קלונימוס עם התורה ולומדיה, וקלונימוס הביט מרותק ללומדים, וליבו נקשר לתורה, עד שנדמה שאת כל הסערה סיבב ה’ רק על מנת להניס את קלונימוס אל תוככי בית המדרש….

קלונימוס הקטן ניצב שם מוקסם כולו, נהנה לראות את הלומדים שהתורה מציפה את כל חיותם, ובליבו החליט שמהיום והלאה יתענג על מראה זה כל יום.

ובאמת, מדי יום הזדרז לגמור את מרכולתו, על מנת שיספיק לשהות בבית המדרש זמן הגון, וכך החל הקשר הראשוני שלו עם התורה ולומדיה.

באחד הימים בבואו לבית המדרש, שמע את בית המדרש שקט, ורק המרא דאתרא הרה”ג ר’ אברהם הורוויץ זצ”ל ניצב על הבימה, וכל הלמדנים מאזנים בדממה לשיעורו הלמדני העמוק.

עלה גם קלונימוס הקטן על גבי ספסל, והתאמץ להתבונן ברב הגדול, וכל מילה שיצאה מפיו בלע קלונימוס בשקיקה.

מאותו יום ואליך הקפיד קלונימוס להגיע לשיעורו של הרב זצ”ל, וכל מדי יום היה עולה, בינות ללמדנים הרבים, על הספסל, ומאזין יחד עימם לפנינים היוצאים מפיו הקדוש של הרב, ורושם במוחו את מילותיו של הרב, ומתענג על חריפותם ועומקם.

התפנית

אחד מגבירי העיירה היה ר’ מרדכי גוטנאלד, יהודי שתורה וגדולה היו מנת חלקו, ומדי יום היה ממאזיני השיעור של הרב, ובאחד הימים לאחר השיעור, שבו עמד קלונימוס הקטן על אחד הספסלים מול פניו של הרב, החליט ר’ מרדכי לתהות קנקנו, מה לו בשיעור? ועד כמה מבין הוא?

“קלמיש’ל, מה לך פה? מדוע אינך הולך לישון?”

“רציתי להאזין לכל השיעור של הרב שליט”א”, ענה קלונימוס הקטן.

“וכי מה מבין אתה בחריפות ועמקות כה גדולה”?, ענה ר’ מרדכי.

נפגע קלונימוס הקטן, וביקש לחזור באזני ר’ מרדכי על כל השיעור.

ר’ מרדכי שלא האמין שהילד הבין משהו נאות לכך, והמתין לשמוע את דברי הקטן.

מרגע לרגע נדהם הגביר, הלוא קלונימוס חוזר מילה במילה על כל דבריו של הרב, את כל השיעור מילה במילה יודע הוא בעל פה!!

“אצל איזה מלמד את לומד”?

“להורי אין כסף, ולכן איני לומד, אלא מדי יום מוכר אני כעכים, על מנת לעזור להורי”.

“בוא נלך לביתך, חפץ אני לשוחח עם הוריך”, אמר ר’ מרדכי, וכך פסעו שניהם לעבר ביתו של קלונימוס.

בבית הציע ר’ מרדכי, שאת התשלום למלמד ישלם הוא, וכל מחסור היניק וחכים יהיה על כתפיו, וברבות הימים, כי יגדל הנער ייקחהו הוא לחתן עבור ביתו.

ר’ אהרן, אביו של קלונימוס, הסכים כמובן בשמחה לדברי העשיר, אם כי לא האמין למשמע אוזניו, אבל המציאות קמה והייתה, מאותו יום והלאה, פסע קלונימוס למלמד הטוב בעיירה על חשבון ר’ מרדכי.

חתונתו

בהגיע יום הבר מצווה של קלונימוס, נערכה חופתו של ר’ קלונימוס, שכבר היה לתלמיד חכם מובהק, עם מילכה ראדל בת ר’ מרדכי, כשר’ מרדכי לוקח על כתפיו גם את עול אחזקת בית אביו של ר’ קלונימוס.

עדיין לא היה קשר בין ר’ קלונימוס והחסידות, וקראקוב הייתא בכלל עיר שכולה מתנגדים, וכך העמיק ר’ קלונימוס בלימוד, אבל לאור החדש של הבעל שם טוב הקדוש עדיין לא זכה.

גילוי החסידות

ברבות הימים, עבר בעיירה הרה”ק רבי אלימלך מליז’ענסק זיע”א, והתפלל בבית מדרשו של בעל ה”מגלה עמוקות” זיע”א, לא רבים היו מבני העיירה שבאו לקבל את פניו, מחמת שהיו, כאמור, מתנגדים לדרך הבעש”ט, אך רגליו של הר”ר קלונימוס הוליכוהו אל עבר בית מדרשו של ה”מגלה עמוקות”.

בהיכנסו אל מקום עמידתו של קודש הקודשים עמוד העולם, הרה”ק ר’ אלימלך זיע”א, נפעמה רוחו, ונפשו כלתה לשורשה, ולא היה יכול להסיר מבטו וליבו מהצדיק, וכל התפילה עמד כשפניו לא זזות מפני הצדיק הגדול, וכך עמד עד שנסתיימה לה התפילה.

כל אותם ימים לא הפנה הר”ר את ליבו ודעתו מהצדיק, ובכל כוחו איווה ליסוע אל קודש הקודשים מליז’ענסק, ובשיחתו עם נוות ביתו, הציעה לו ליסוע לקבל את פני הצדיק בימים טובים הקרבים ובאים.

חותנו בשומעו את רצונותיו של חתנו הצעיר גער בו, “חדל לך מדרך החסידות, ואל תפנה את ליבך לבטלה כמותם, אלא שב ועסוק בתורה כל ימיך”.

הר”ר קלונימוס נכאב מאוד אל ליבו, ואת יגונו שפך לפני נוות ביתו הצדקנית, והיא, כרחל אשת ר’ עקיבא, אמרה לו, “אם רצונך הוא לטוב, אז תיסע בלאט מליז’ענסק, ואל תירא ממאום, ועל הוצאת הדרך תמשכן את מטפחת ראשי, שבתוכה קבוע פנינים ואבנים טובות”.

בשומעו את דברי אשתו, רחב ליבו, והודה לה’ על דבריה וצדקותה, ומיד הכין עצמו לנסיעה, ובאישון לילה יצא את העיר, כשברכות אשתו מלוות אותו.

למחרת, כשנודע בעיר על נסיעת הר”ר קלונימוס אל הרבי ר’ אלימלך, רעשה וגעשה העיר, היאך נפלו גיבורים, למדן העיירה נתפס לחסידות, וציפו כולם לחזרתו לעשות בו שפטים.

והר”ר קלונימוס כיסופיו וגעגועיו הובילוהו לעבר העיירה ליז’ענסק, ובדרכו עבר בעיירה לובלין שבאותה תקופה גר שם הרה”ק ה”חוזה מלובלין” זיע”א, והרה”ק הפציר בו להישאר אצלו על שבת, ואילו הר”ר קלונימוס רצה עד שבת כבר לחסות תחת כנפי הרבי ר’ אלימלך, ולכן לא נאות ופנה והמשיך בדרכו…

בהגיעו להר”ר אלימלך, שלח אותו לידידו הרה”ק ר’ מיכלי מזלאטושב, שיחסה תחת כנפיו, ואחר שני שבתות קרא ר’ מיכלי לר’ קלונימוס, ואמר לו, “חזור לרבי ר’ אלימלך, ואמור לו שכמו ר’ קלונימוס אין לו הרבה”.

חזר הרה”ח ר’ קלונימוס לליז’ענסק, וקיים את מצוות הרה”ק ר’ מיכלי כפשוטם, ומיני אותו יום קירבו הרבי ר’ אלימלך ביותר, וכך הפך הרה”ק ר’ קלונימוס קלמן הלוי זיע”א להיות מתלמידיו המובהקים.

ההתנגדות

ונשאר לחסות תחת כנפי רבו עד ימי החנוכה, ורק אז פנה לשוב אל ביתו, ובהגיעו לעיירה פחד לשוב אל ביתו לרוב פחדו מחמיו, כי שיער שחמיו זועם עליו עד מאוד, על שנחבא לברוח בלי לשאול את רשותו.

לכן פנה וישב בבית המדרש, ועסק שם בתורה כמימים ימימה, והמתין שהקול ישמע בבית חתנו כי חזר, ואולי ישוב אף חותנו מעליו.

הקול אכן פשט בעיירה, כי חזר ר’ קלונימוס, ויושב הוא בבית המדרש, בשמוע אשתו את הדברים, רצה לבית המדרש לקבל את פניו, והזהירה אותו מחותנו שחמתו עדיין בוערת בו.

וחמיו לא הסכים לשוחח עימו במשך שני שבועות, ולא די בכך, עוד הפציר בביתו שתיאות לקבל ממנו גט פיטורין, ולא יצטרך להכניס אל ביתו מעדת החסידים.

וביתו הצדקנית לא הסכימה בשום פנים ואופן לדבריו, ושפכה את מר ליבה לפני בעלה הצדיק, בזמן הבאת מאכליו לבית המדרש, ששם שכן עד שישוב חמיו מהכעס שכעס עליו.

ידידיו של הגביר, בראותם את הצער של ר’ קלונימוס, שכנעו את ר’ מרדכי למחול לו, “הלוא מן הסתם מתחרט הוא על מעשיו המקולקלים”.

דבריהם חדרו אל ליבו, והוא פנה לבית המדרש, למקום ישיבת חתנו, ואמר לו בזעף, “לאן הלכת”?

“לבית מדרשו של הרבי ר’ אלימלך”, השיב החתן הצדיק.

“ומה חיפשת שם? את התוספות הזה אתה ידוע להסביר”? שאל החותן בכעס.

הביט החתן בתוספות וכהרף עין ידע את ביאורו, והחל להסביר לחותנו הנדהם את התוס’, וככלותו לדבר ראה את יד חותנו מושטת לעברו, “את התוספות הזה שאלתי למדנים רבים ולא ידעו לבארו, רואה אני שה’ עימך, בוא ותשוב אל ביתי”.

ומיני אותו יום לא אמר לו מאומה על דרכו והנהגותיו, כי האמין שכולם גבוהים ורמים הם.

תחילת הנהגתו

ברבות הימים קרא הרבי ר’ אלימלך לר’ קלונימוס, וסמך ידיו עליו, וציווה עליו לשוב לעירו ולהפיץ שם את תורת החסידות.

וכאמור, העיירה קראקוב הייתה מעוז למתנגדים, ולא היה שם דריסת רגל לחסידות, ור’ קלונימוס היה שם מהבודדים שהשתייכו לחסידות, אבל עד לאותו יום אף אחד לא העיז “להפיץ” שם חסידות.

ור’ קלונימוס שב לקראקוב להפיץ חסידות, ורב העיירה שהיה מראשי המתנגדים לחסידות, מיהר להחרימו ולנדותו, והוציא עליו עם כל חברי בית דינו איסור מוחלט על ר’ קלונימוס להפיץ את החסידות בעיירה.

וזה גרם שלא יכל להפיץ את אור החסידות כרצונו הקדוש, אך חפץ ה’ בידו הוצלח, ועד מהרה בקע שמו כאחד מגדולי החסידות, וכאחד מגדולי תלמידי הרה”ק מליז’ענסק.

במשך שנים הנהיג את עדתו ביד רמה, ובסוף ימיו בניו הקדושים התחילו לסדר את דבריו בספר לדפוס, וכך סידרו תחת השגחתו את הספר הקדוש “מאור ושמש”, שהתקבל ברטט בכל תפוצות החסידים, ועד ימינו אנו נחשב לאחד מהספרים הבסיסים בתורת החסידות.

פטירתו

ביום המר והנמהר, יום א’ תמוז, שבו ירדה חשכה גדולה לעולם, ואיבד העולם אחד מהעמודים הגדולים שעליהם נסמך, נפטר בשיבה טובה ושם טוב, הרה”ק רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין זיע”א, בעל מבחר הספר הקדוש “מאור ושמש”.

הלווייתו נערכה בעיירה שבה עברו כל שנותיו, העיירה קראקוב, שבה זכה לגלות את ה’ ותורתו, שבה התחתן וגילה את החסידות, ובאחרית ימיו היה בה לרבי החסידי הראשון שהפיץ בה את תורת החסידות.

את מקומו בהנהגת העדה המשיך בנו הרה”ק ר’ אהרן, שאר בניו וחתניו היו אף הם למאורות גדולים, שאורם התפשט בפולין וגליציה.

למסירת פדיון נפש
נגישות