פרשת שמות

ברסלב

וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה (שמות א, יד)

"בעבודה קשה – דא קושיא"

כל דבר שבקדושה, טרם מוציאים אותו מן הכוח אל הפועל, מוכרחים להתמודד עם מניעות רבות, כמו שאמרו חז"ל: "שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל – וכולן לא נתנן אלא על יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא".

ההפרעות הגדולות ביותר הן הספקות שבליבו של אדם, אם אלה שאלות קשות על דרכי הקדוש ברוך הוא שמבלבלות את האמונה, או קושיות על הצדיקים שמפריעות להתקרב אליהם ולקבל מהם דרך ישרה בעבודת ה'.

העצה לכך היא רק לצעוק אל ה' מעומק הלב – ואז הקב"ה מאיר את העיניים ומסיר את כל הקושיות שבלב.

ראשי התיבות של המילים: "שמע ה' קולי אקרא" (תהלים כז) הם: 'קשיא', שכאמור התיקון לכל הספקות והקושיות הוא רק – לקרוא אל ה'.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א מ)

"מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה" (שמות ג, יג). "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שם ד, יג). "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה" (שם יד).

דרך הצדיקים לברוח מן השררה, אולם רחמיהם על ישראל גוברים על כך והם מנהיגים את ישראל למרות הענווה שלהם.

אבל, כשבני ישראל חוטאים ח"ו והקב"ה כועס עליהם, זה גורם גם לצדיקים שלא לרחם עליהם והם מסרבים להנהיג אותם.

לכן, אם ברצוננו לגרום לכך שהצדיקים ינהיגו את ישראל, עלינו להתרגל לכבוש את כעסנו ולהתנהג ברחמנות. כך גם הקב"ה יתנהג עמנו במידת הרחמנות והצדיקים ירחמו עלינו ויאותו להנהיג את עם ישראל.

משה רבינו סירב לגאול את ישראל ולהנהיג אותם בענווה: "מי אנוכי… שלח נא ביד תשלח" הסיבה לכך הייתה חרון אף ה' – "ויחר אף ה' במשה" – דבר שגרם לו לסרב להנהיג את ישראל. רק כאשר גברו רחמי ה' על ישראל, שלא יאבדו לגמרי, הכריח את משה להנהיגם ולהוציאם ממצרים.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א יח, ב)