פרשת תולדות – ברסלב

ליקוטי הלכות חושן משפט, מתנה ה, לז-לח

"יודע ציד … כי ציד בפיו "

ופירש רש"י: "לצוד ולרמות את אביו בפיו. ושואלו: אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן"

אי אפשר לילך בדרך צדקה וחסד-חנם לבד, כי אם כן, לא יעשה כלום, חס ושלום, רק אדרבא יעשה מה שלבו חפץ, חס ושלום ויסמוך על חסדי השם, ואין זה דרך התורה הקדושה.

אבל גם לילך בדרך משפט לבד גם כן אי אפשר, כי אין העולם מתקיים על פי מדת הדין לבד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, וכמו שרואין בחוש שהרבה נפלו ונתרחקו על ידי ריבוי המשפט והדין יותר מדי, שהחמירו על עצמן הרבה, עד שאמרו בלבבם שאפס תקוותם, חס ושלום, לפי ריבוי עונותיהם וקלקוליהם ופגמיהם העצומים.

ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אף על פי כן צריכין לבטוח בחסדי השם ורחמיו שאינם כלים לעולם, שעדיין עדיין יש תקווה בכל יום ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו, אפילו אם הוא כמו שהוא, כי חסדי ה' כי לא תמנו וכו'.

ועל זה אמר שלמה: אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: אם רשעת הרבה; ואפלו אם כבר הרשיע הרבה, חס ושלום, אף על פי כן לא יוסיף וירשיע עוד הרבה ביותר; וכל מה שממעט קצת מלהרשיע, בודאי הוא טובתו לנצח, וגם על ידי זה יוכל לזכות בסוף לשוב להשם יתברך בשלמות.

כי אין שום יאוש בעולם כלל, כי מדה טובה מרובה ממידת פורענות: ומה כשאדם פוגם או עובר עברה חס ושלום, השם יתברך משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט, כמו שכתוב: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, וכתיב: ממכון שבתו השגיח וכו', המבין אל כל מעשיהם; מכל שכן וכל שכן במידה טובה, שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם.

ועל כן מי שרוצה לסמוך רק על החסד חנם ויפרוק על לגמרי, חס ושלום, זה בחינת קליפות ישמעאל, שיצא מאברהם, שהייתה עיקר מידתו חסד וצדקה וכן להיפך מי שנופל מחמת ריבוי המשפט והדין והחמרות יתרות והמרות שחורות שמכביד על עצמו, זה בחינת קליפת עשו, שיצא מיצחק, שמדתו דין ומשפט.

ועל כן שאל את אביו: היאך מעשרין תבן ומלח? כי חומרות יתרות הם גם כן פגם גדול לפעמים, וכמבואר במקום אחר. ועיקר השלמות הוא, כשנכלל משפט וצדקה ביחד, שזה בחינת יעקב, בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו'. ועל כן היתה מיטתו של יעקב שלמה.