פרשות תזריע ומצורע, הינן שני פרשיות נפרדות שברוב השנים נקראות יחד.
פרשת תזריע מדברת ברובה על הלכות נגעים – צרעת.
ישנם שלושה סוגי צרעות.
- צרעת הבית.
- צרעת הבגדים.
- צרעת האדם.
צרעת הבית, הוי אומר נגעים בצבעים שונים שמתפשטים על קירות הבית, ישנם נגעים טהורים ויש שטמאים. הכהן מגיע לבית החשוד כנגוע, מביט בנגעי הבית, אם טהור – אז מכריז שהבית טהור, ובמידה ומצא את נגעי הבית כטמאים, יוצא לחוץ ומכריז כי הבית טמא הוא, ומכריז זאת בחוץ ע"מ שלא יטמא בעצמו.
הבית לא נהיה טמא עד להכרזת הכהן, אף שהנגעים הינם נגעים שפוסלים את הבית, ולכן הכהן שנמצא בחוץ בזמן הכרזתו לא נטמא.
את קירות הבית הטמא, שוברים, ומוציאים אותם מחוץ לעיר לשורפם.
צרעת זו אינו מוזכרת בפרשתנו אלא בפרשה הבאה – פרשת מצורע.
צרעת הבגדים, אדם שמגלה בבגדו צרעת, דהיינו כתמים בצבע אדמדם או ירקרק, כלומר אדום או ירוק חזקים במיוחד, צריך לגשת מחשש שמדובר בצרעת.
הכהן מצווה להסגיר את הבגדים עם הנגע לשבוע ולשוב לאחר מכן לראות מה מצב הנגע.
אם הנגע מתפשט, הכהן מטמא את הבגדים, ויש לשרפם.
צרעת האדם, אדם שרואה נגעים בעצמו, כתמים כנ"ל, ניגש לכהן, והכהן מצווה עליו להיסגר שבעה ימים ולשוב לאחר מכן. אם הכתמים קטנו האדם נטהר, ואם גדלו נטמא. ואם נשארו אותו דבר, מסגיר אותו הכהן לשבוע נוסף.
*
חז"ל לימדנו שנגעים באים מעוון לשון הרע, ובתחילה מופיעים בקירות הבתים להזהיר את האדם, ואם לא שב, הנגעים מתקרבים אליו ומופיעים בבגדיו, ואם לא שב בתשובה עדיין מופיעים על עורו.
וזה טעם ההסגרה שמצווה הכהן, שאדם יוכל לשבת עם עצמו בהתבודדות ולהרהר על מעשיו ולשוב בתשובה.
אחד מדיני הצרעת הוא – "כל נגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו", שכהן שיש עליו צרעת לא יכול לפסוק בה אלא מוכרח ללכת לכהן אחר. ועל כך אומר הבעל שם טוב הק', "כל נגעים אדם רואה חוץ, מנגעי עצמו", כלומר כל דבר פסול שאדם רואה בזולתו – בחוץ, הם מחמת שהוא עצמו נגוע בהם.
שבת שלום