פרשת תרומה – ברסלב

"ועשו לי מקדש"

עיקר הקיום שלנו בתוקף אריכת הגלות הזה, שבית המקדש נחרב בעוונותינו ועיקר קיומינו הוא ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות כמו שכתוב "כי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט", ודרשו רבותינו ז"ל אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

כי בבית המדרש, שם מתקבצין התלמידים ומעידים ומספרים מה ששמעו מרבן, כדי להמשיך השארתו הק' לנצח.

ועיקר קדושת הבתי כנסיות ובתי מדרשות נמשכין מבחי' המשכן שעשה משה במדבר אחר מעשה העגל. כי עיקר חטא העגל נמשך על ידי הפגם שפגמו בכבוד משה רבינו ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. כי אפילו לפי טעותם, שהטעה אותם הבעל דבר שכבר מת משה, היו צריכין להאמין שבודאי לא היה יגיעו לריק חס ושלום, ובודאי השאיר השארה טובה אצל תלמידיו.

והיה להם לבא לאהרן וליהושע וכו' ולבקש מהם שיוליכו אותם בדרך הישר כפי מה שקיבלו ממשה רבן. אבל הם לא בחרו בהאמת. כי העיקר בהמעשה הזאת היו הערב רב ששנאו את משה, והיה טינא בלבם עליו וביקשו עלילה לפרוש מאחרי המקום.

על כן תיכף כשסברו שמת משה, באו לאהרן ואמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. כי בודאי כשפורשין מהצדיק האמת ומדרכיו הקדושות, על ידי זה באים לעבודה זרה, ועל כן באו אז על ידי זה למעשה העגל.

ועל כן, כשבא משה וראה את כל זה, עסק אחר כך להמשיך תיקון שאפילו אחר כך, כשיגיע זמנו להסתלק באמת, יהיה נשאר זכרו לדורי דורות.

וזהו בחי' מעשה המשכן שעסק אחר כך, ששם המשיך השארת שכינתו יתברך, דהיינו בחי' השגות אלוקות, כי כל מעשה המשכן היה בחינת כלים וצמצומים להשגות אלקות. ועיקר בחינת המשכן היה, שעל ידי זה המשיך תיקון, שאפילו כשישראל נעים בגלות, שהוא בחי' מדבר, גם אז יהיה להם כח להמשיך השגות אלקות ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם בחי' מקדש מעט, בחי' המשכן שעשה משה במדבר.

שאף על פי ששם [במקום המשכן] לא היה עיקר מקום המנוחה דהיינו מקום בית המקדש, כמו שכתוב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכו', אף על פי כן יכולין להמשיך לשם קדושת בית המקדש, ששם השראת השכינה, ע"י תקוני המשכן שעשה.

וכמו כן תיקן לדורות שיהיה כח לישראל בכל דור להמשיך קדושת בית המקדש בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שיעשו בגלות שעל כן הם נקראים מקדש מעט.

ליקוטי הלכות, חושן משפט, הל' נזיקין ד,י"ד