ציטוטים מתוך שיחת חיזוק ממורינו הרב עקב הצרה בדרום הארץ

ציטוטים מתוך שיחת חיזוק ממורינו הרב עקב הצרה בדרום הארץ

א. הרמב"ם מהלכות תענית "מצוות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצצורות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר על הצר הצורר אתכם ותקעתם בחצוצרות". זו מצווה מן התורה, היינו מעדיפים לא להתעסק במצווה הזו אבל כעת ה' מזמן לנו אותה.

אפשר לצעוק "תפסיק הקב"ה, תעזוב את זה, תיקח את זה מאיתנו, תשלם גמול לשונאינו", אומר הרמבם שזה לא הגדר, הגדר הוא אחר, גדר המצווה הוא "מדרכי התשובה" שלזעוק ולעשות תשובה.

ב. "עת צרה היא ליעקב ומממנה יוושע" ידוע דברי הבעש"ט שבעת צרה ליעקב ממנה – מתוך הצרה יוושע, אנחנו מחפשים איך בתוך הצרה טמונה ישועה, איפה ישועה פה, איזה ישועה פה? בתוך הצרה בעצמה?

לא זה כוונת הבעש"ט, עת צרה ליעקב, וממנה יוושע, אם תדע שהצרה הזו מגיעה מקב"ה, שכל הצרה היא מגיעה בלבוש והיא מקב"ה.

ג. מחלוקת, השראת השכינה בתוך ישראל זה רק אם אין מחלוקת. אבל לא המחלוקת של שמאל – ימין והפגנות, כי תשובה זה על העניינים שלי לא של הזולת. אלא כל אחד על המחלוקות שלו.

השלום בית שלו, עם השכנים שלו, הפרגון שלו לחבר שלו, את כל נושא השלום.

ד. כתוב בחז"ל שאחד הסיבות שיש צרה זה שאל תלכו איתו בקרי, דהיינו חיזוק האמונה. ואי אפשר לקחת את הצרה ועם הצרה להתחזק באפיקורסות.

ישנו קול פנימי לכל ישראלי, שהכל זה נכון, אבל בוא ניכנס בהם קודם כל, יש לנו נשק. כשליהודים לא היה נשק היה קודם כל צועקים לקב"ה, כאן אתה חושב שיש לך נשק.

מי יציל אותך? כשהגיעו הקוזקים, התכנסו בבית הכנסת וצעקו לה', לא כי היו בעלי אמונה גדולים מאיתנו, אלא כי לא היה ברירה אחרת.

אנחנו גדלנו על זה שניקח את גורלנו בידנו, נכון היה פה פאשלה אבל עכשיו ניכנס בהם וניתן להם בשיניים.

אבל ההיפך הוא נכון, מרכז הדיבור צריך להיות, אני מגיע לקב"ה ואומר לו, זה אתה וזה ממך, ואני חוזר בתשובה, זה לא השכן אלא אתה, זה לא העירייה אלא אתה, זה לא אשתי אלא אתה, אני מוציא את הקל מסתתר מכל החיים שלי.

ואני מגיע להבנה שאתה אמרת הקם להורגך השכם להורגו, ואז אני הולך להילחם כי אתה אמרת, מכוח האמונה ולא מכוח כוח ועוצם ידי.

זה צריך להיות ההסתכלות הנכונה.