חודשים ארוכים שהוא מובטל, הפרוטות האחרונות בבית כבר התאכלו להן, ומדי בוקר היה סוקר את מדור הדרושים בתקווה למצוא עבודה מזמנת, בכדי שיוכל לתת מזון בפי עולליו הרכים שדרשו את שלהם.
הוא לא בחל בשום עבודה, וכשראה בוקר אחד מודעה על גן חיות שמחפש עובד אחד, התייצב במהירות במשרדו של המנהל, “כן, אדוני המנהל, אני מעוניין לעבוד בכל עבודה שתצטרכו, אשמח לעבוד אצלכם”.
המנהל התבונן בו בריכוז והתחיל להמטיר עליו שאלות, “יש לך כושר גופני? אתה גמיש? יש לך כח לעמוד מול קהל ולשעשע אותם במשך שמונה שעות ביום?!”
“מה השאלות המשונות האלה”, התרעם העובד החדש, “אני יכול לעבוד בכל עבודה שתרצה, ואני יכול הכל, כולל הכל…”.
“טוב”, התחייך המנהל מבעד לשפמו, “יש לי עבודה בשבילך… הקוף היקר שלנו שבק חיים לכל חי לפני מספר ימים, ועלות של קוף חדש היא מדי יקרה בשבילנו. אבל המבקרים בגן החיות דורשים קוף, אם אין קוף – זה לא גן חיות. ובכן, יש לנו תחפושת של קוף, ומה שתצטרך לעשות זה בעצם להיות קוף…”.
למחרת בשעה שמונה בבוקר כבר היה מיודענו לבוש במדים הקופיים, מקפץ בכלובו בעליזות מצד אל צד. המבקרים משליכים לעברו בצהלה בננות, והוא משליך לעברם קליפות ואגוזים, והשמחה גדולה.
*
כך חלפה תקופה ארוכה עד לאותו יום מר ונמהר, מיודענו הגיע לעבודה אך גן החיות היה שומם. השעה עדין היתה מוקדמת, והוא השתעמם בתאו. ממרחק הבחין במבקר אחד שהגיע לבדו לגן החיות, ומיודענו החל לטפס על הגדר בכדי לשעשע את המבקר.
אך להוותו נתקלה התחפושת בסבך הגדר והוא התהפך והתגלגל אל התא הבא, תאו של האריה.
המבקר הביט כהלום רעם בסצנה המשעשעת/מפחידה, והוא רואה את הקוף מצטנף בפינה באימה, והאריה מתקרב אליו צעד אחר צעד. גופו של הקוף מרעיד בפחד, וכשהאריה עומד במרחק פסיעה שומע המבקר שאגה מגרונו של הקוף, “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד…”.
האריה התיישב בנחת על הקרקע, ומפיו יצאה קריאה, “ברוך שם כבוד מלכותו…”.
עודו עומד המום, הוא רואה את הדוב הענק מתקרב ממאורתו אל שניהם, “חברים, תסתמו את הפה, עוד רגע יגיע המנהל והוא יפטר את כולנו…”.
*
כעבור דקה כבר היה המבקר במשרדו של המנהל, הזעקות שהקים איימו להחריש את אוזנם של העובדים, “שומו שמים, חבורת גזלנים, מושחתים, הכל שקר וכזב…”.
“שב בבקשה”, ניסה המנהל להרגיע אותו, “מה קרה לך, למה אתה כל כך נסער…”.
“מה אתה מיתמם”, זעם המבקר, “הכל שקר שמעתי אותם במו אזניי, גם הקוף, גם האריה, וגם הדוב, כולם בני אדם מחופשים, זה גן חיות זה?!”
“שטויות”, היסה אותו המנהל, “זה שום דבר, מה כבר קרה…”.
המבקר השתתק לרגע, בוהה בפניו של המנהל, “תגיד לי אתה צוחק עליי, שילמתי מחיר מלא לכרטיס לגן חיות, ואני מגיע לגן בני אדם…”.
המנהל געה מצחוק, “הבלים תדבר, אלו חיות ואל בני אדם, תראה הם קופצים משתוללים ומתפרעים, מתנהגים כמו חיות. גם אם דקה אחת ביום הם דיברו כמו בני אדם, עדיין הם נשארים חיות…”.
אך המבקר נענע בראשו בשלילה מוחלטת, “אתה טועה אדוני המנהל טעות קשה מאוד בהבנת המושג ‘בן אדם’. בן אדם הוא לא חיה, נכון שלפעמים הוא יכול להתנהג כמו חיה, ולפעמים הוא יכול לעבור שבעים שנה שהוא יתנהג כמו חיה, יתפרע וישתולל, וגם ייתן מענה לכל היצרים החייתיים/בהמתיים שלו, אבל דע לך:
אם בסופו של יום הוא דיבר דקה אחת – הוא כבר לא חיה, הוא בן אדם – – -”
*
לפעמים אנחנו מתבלבלים בעצמנו, מי אנחנו באמת, אולי אנחנו בכלל בהמות… לפי ההתנהגות שלנו, לפי איך שאנחנו נותנים דרור ליצרים שמשתוללים בנו, האדם שבנו כבר נאבד לגמרי…
אבל רבי נחמן מברסלב מחדד את האמת האמיתית על המהות הפנימית העמוקה שלנו:
אם בסופו של יום דיברת לה’ דקה אחת – אתה כבר לא חיה, אתה בן אדם – – –
