הילולת צדיקים
רבינו הקדוש, רבי יהושע ליב דיסקין זיע"א 'המהרי"ל דיסקין'
לרגל יום ההילולא כ"ט טבת
רבי צבי מיכל שפירא שנמנה על שומעי השיעור המיוחד של המהרי"ל, חינך את בנו למנהג מיוחד מגיל קטן: בליל שבת היה המהרי"ל מתפלל בחדר נפרד כשבחדר הסמוך מתפללים בני המניין, ודלתו של החדר של הרב פתוחה כדי שיוכל להצטרף איתם לתפילה במניין.
מדי ליל שבת בעת שהגיע המהרי"ל דיסקין למילים "לפניו נעבוד ביראה ופחד", היה בולט במצחו וריד מרכזי בעובי אצבע ופניו להטו ככבשן האש, מעוצם היראה והפחד שחש מהבורא באותו הזמן. רבי צבי מיכל נטל את בן ציון הקטן, העמידו בפתח החדר והורה לו: "בעת שיאמר הרבי את המילים הללו, תביט בו ואל תסיר עיניך ממנו. כי סגולה היא ליראת הבורא".
חבריו של רבי צבי מיכל חשבו שמגזים הוא, וכי ילד קטן אינו מבין מה שרואות עיניו, ומדוע צריך להראות לו דברים נשגבים. אך אביו עמד כצור איתן ומדי ליל שבת הוביל את בנו לפתח החדר שיראה את המחזה נורא ההוד.
באחת השנים חלה בן ציון הקטן במחלה מסוכנת, חומו עלה וטיפס וחייו היו נתונים בסכנה מוחשית. בליל שבת – כך הודיע הרופא – יהיה הזמן לדעת האם חייו ניצלו או שמא חלילה…
והנה בדיוק באותה שעה שהיה המהרי"ל דיסקין מרתת בחדרו "לפניו נעבוד ביראה ופחד", הזדעזע גופו של בן ציון הקטן ופיו גנח בהזיות שינה: "לפניו נעבוד ביראה ופחד"… פניו החלו לשנות מצבען, חום גופו ירד, והוא צלח את המשבר בשלום…
