ר' עקיבא ייסד את עולם התורה, כשתלמידיו נפטרו היה נדמה שפסקה תורה מישראל, ולכן אנו אבלים עד ימינו אלו בימי פטירתם – ספירת העומר. וכן מחמשת תלמידיו שהעמיד אחרי הפטירה נפצה תורה מישראל.
נעמוד מעט על ראשית גדולתו, כפי שמתאר התנא ב'אבות דר' נתן'.
בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?!
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה.
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה.
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו – למה נכתבה? בית זו – למה נכתבה? דבר זה – למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים…
