שובבי"ם – מה זה?
מיום ראשון פרשת שמות מתחילה סדרת שבועות הקרוייה: “שובבי”ם” [ראשי תיבות של שמות השבועות ‘שמות ו’ארא וכו’].
הימים הללו נקבעו בתודעת עם ישראל במעין ‘אלול’ שכזה, עוצרים, חושבים. זמן לחזור בתשובה על משגי העבר. ‘שובו בנים שובבים – ארפא משובותיכם…’.
מה בדיוק עושים בימים אלו, איך אנחנו יכולים להשתמש בימים אלו כמנוף לתיקון, להתחלה חדשה, ולהשתחרר סוף סוף מהעבר המציק והמעיק?!
ובכן,
עם ישראל נוהג להרבות בימים אלו בלימוד התורה, בחוגים מסויימים מהדרים עוד יותר, ואלפים לומדים ארבע חמש שעות ברציפות כל יום. המהדרין מן המהדרין לומדים פעמיים ביום – “חמש שעות רצופות”.
ואצל ישיבות המקובלים, חגיגה שלימה. מדי שבוע בשבועות השובבי”ם מתאספים החכמים לתפילה מיוחדת, ולאחר צום וקריאה בתורה, נעשים תיקונים והזכרות שעל ידם יכולים להתתקן כל מי שהצטרף לתיקון. פלאי פלאים.
*
ואילו כשרבי נתן מברסלב בא להגדיר את ימי השובבי”ם, הוא כותב כך (ליקוטי הלכות הל’ גילוח ה”ד):
“בימי השובבי”ם נוהגים הכשרים לצעוק לה’ יתברך בתפילות וסליחות, כי באלו הימים קוראים בתורה בענין גלות מצרים וגאולתם שהיה על ידי צעקה. כמו כן צריכים עתה בגלות הזה, שעל ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן…”.
ההבדל הזה ממש צועק לשמים, בעוד שכל עם ישראל עוסק בתיקוני העבר, מדריך אותנו רבי נתן לצעוק, ועל ידי הצעקה הזו ניגאל.
מאי האי?!
*
את משנתה של ברסלב בימי השובבי”ם ניתן לראות בדבריו של הקב”ה לקין. קין והבל הקריבו קרבנות לפני ה’, קרבנו של הבל המשובח התקבל ברצון, ואילו קרבנו העלוב של קין נדחה.
‘ויחר לקין מאד ויפלו פניו’, מוצדק לגמרי, קין גם הגיש קרבן, ולא רוצים אותו, הוא שבור ומיואש ופניו נפולות.
אבל הקב”ה לא מניח לקין: ‘למה חרה לך ולמה נפלו פניך’…
אין שום היתר לעבר להרוס את ההווה. עליך להתעסק כעת רק בעתיד, תנסה לראות מה אתה יכול לעשות עכשיו במצב הנוכחי.
מעלתו של עובד ה’ אמיתי אינה נמדדת כפי ההספקים וההצלחות, אלא בהתאם למספר ההתחלות שגמר בדעתו להתחיל מחדש…
כל מלחמה חדשה של האדם כנגד טבעו היא ניצחון [בעיני בשר ודם האדם נמדד כפי שיעור הצלחותיו – אבל זה לא נכון].
לדוגמא, אם אתה עומד באמצע תפילת שמונה עשרה וגילית שלא כיוונת עד עתה, תתחיל מעכשיו. מאותה ברכה שאתה עומד בה. וגם אם באותה ברכה שוב תשכח, תתחיל מברכה הבאה. וכן הלאה. זהו יהודי, עם קשה עורף.
אל תניח לנפילות להשפיע עליך, ולמשוך עליך יאוש.
התורה מסתיימת במילים “לעיני כל ישראל”, ‘לעיני כל ישראל’ – פירש רש”י שהוא סובב על ענין שבירת הלוחות, ומיד אחר כך מתחילים שוב “בראשית”. לומר לך שלפני ההתחלה, מוכרח שיקדם לה אקט של שבירה. גם אם עברה עליך בחינה של שבירת הלוחות, היינו נפילה ח”ו, סמוך לזה מיד התחלה חדשה.
בראשית.
*
זה השובבי”ם הברסלבאי.
אל תתעסק מדי בעבר, תחזור בתשובה, ולאלתר תתחיל מחדש. הצעקה שייכת לאדם שמאמין שיש לו למי ולמה לצעוק. ומי שמתחיל התחלה חדשה, יפה לו הצעקה.
בדרך כלל לאחר נפילה ח”ו, חולפות ועוברות בראש האדם מחשבות מסוג של – ‘למה זה קורה לי’, ‘אין לי תקנה’, ‘אולי אני לא מתאים’. מחשבות שמכניסות רק עצבות.
אבל רבי נחמן מלמד אותנו להשליך מחשבות אלו לסל וחסל. רק דבר אחד מוטל עליך ברגע זה, “לצעוק”…
ועל ידי צעקת התחדשות כזו – “על ידי זה עיקר הגאולה בכלל ובפרט בכל אדם ובכל זמן”
