parallax background

שמחת תורה

שמחת תורה

ארץ המלכות הנודעת, בעשירותה וחזקה, בכסף הרב שנמצא במרתפיה, ואנשיה ההדורים בבגדים – מרהיבת עניים ממש.

הרחובות מרוצפים באבני מדרך חלקלקים ואדומים, עליהם מטופפים סוסים אבירים גאים, רתומים למרכבות בעלות שישה אופנים, גדולות ומרווחות בצבעי כסף או זהב.

החצרות מטופחות ביד אומן ומוקפות בגדר חיה גזומה בדקדקנות מרבית. כל איש גבוה קומה, חבוש כובע נוצה לראשו, המרכינו כלפי החבריו משכבר, בנימוסיות מושלמת.

בעיר הבירה המהודרת שבעתיים, נראית תכונה מירבית. בריחיה וארמונותיה מקושטים בדיגלונים רבים, סמלי המלוכה. פרחים צבעוניים מעטרים שערים מרווחים שבפתחי המבואות. וצילצול פעמונים של סוסים ומרכבות, משרים אווירה חגיגית באוויר.

בין כיכרות הענק המעוצבים, משולבים בכרי דשא ירוקים וברכות דגי נוי, מזרקות ועצי פרי שופעים, מתייצב לו בהדר בנין המלוכה. הוא מתפרס על פני שטח נרחב מעוטר בעמודי שיש מרהיבים, וגובהו עצום במיוחד.

לאחר שעריו של הארמון מתפרסת רחבה עצומה. מסודרים עליה ספסלים ושולחנות, ובהם מסביב מטובי העיר, לפניהם מזון מעוצב בטוב טעם, וברקע מוזיקה איכותית ועדינה. בקדמת הרחבה על בימה גבוה, ישוב המלך ירום הודו.

פקידים המיועדים לכך מריעים כעת בחצוצרות. שהמלך נעמד ממקומו, מסמנים הם, שרוצה הוא לומר את דברו.

“נתיני היקרים של עירי” פותח המלך, “דעו לכם שהנכם יקרים לי מכל הערים, אתם קרובים אלי ובכם קשורה נפשי, ולכן החלטתי לערוך מסיבה מיוחדת לזה, שאוכיח בה את אהבתי”.

“לכל אומה אני נותן ומפרגן אך כאן באופן שונה, רציתי לערוך סעודה שקשורה אצלכם בלבד ולא לשאר אזרחי, כי אתם האהובים עלי ביותר”

ומחיאות כפיים רועמות נשמעו, וכמעט שזיעזעו את עמודי השיש התומכים בארמון…

***

בזמן בית מקדשנו במהלך חג הסוכות, הוקרבו על גבי המזבח שבעים פרים. הם חולקו במהלך השבעת הימים החולפים, בסדר של מספר קורבנות ליום, ככתוב בתורה.

חכמינו ז”ל ביארו שאלו השבעים פעמים שמקריבים על גבי המזבח, הם כנגד שבעים אומות עולם. כביכול, זהו מתנתם שנותנים לבורא. על כל אומה קרבן אחד.

וביום שמחת תורה, המכונה בפסוקי התורה ‘שמיני עצרת’, היום שמגיע לאחר חג הסוכות, והוא יום של שמחה השייך לעם ישראל – בלבד, אלו שקיבלו את התורה. וכעת שמח רק איתם האלוקים, ולא עם כל אומה ולשון.

את החיבה יתירה שיש לאלוקים עלינו, הוא מגלה ביום זה, במסיבה פנימית שרק בניו אהוביו מורשים להשתתף עם ספר תורה ביד, להבה ושמחה בלב, נפזז ונרקוד על “אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”. איך אפשר להשאיר את הרגליים נטועות בקרקע…

למסירת פדיון נפש
נגישות
בזמן ששבעת הרועים הקדושים באים לחסות בצל סוכותינו,
ולהשרות מרוחם המרוממת עלינו ועל בני ביתינו,
מצווה אותנו הזהר הקדוש להאכיל על שולחננו ‘אושפיזין’ שתרגומו- ‘אורח’, ולשמח את ליבו ולשמוח איתו.
למאמר על סוכות לחצו כאן 

 ***

אין באפשרותכם לזמן עני על שולחנכם?

לחצו כאן, ונדבו ‘מעות אושפיזין’,

בכך תזכו להשראת רוחם של האושפיזין הקדושים.