תענית אסתר
מנהג כל ישראל, עוד מתקופת הגאונים, להתענות בי"ג באדר, זכר לתעניות שהתענתה אסתר לפני שנכנסה אל המלך כדי לבטל את הגזירה (אסתר ד, טז), וזכר לתענית שהתענו ישראל בי"ג באדר באותה שנה. על כן נהגו ישראל להתענות בכל שנה בי"ג באדר, זכר לאותה תענית. ומתפללים בתענית גם על צרכי השעה, כי עדיין יש שונאים שרוצים להשמידנו, ועדיין אנו זקוקים לתענית ולתשובה בכל שנה מחדש.
ככלל, דין תענית אסתר קל מדין שאר הצומות הקלים, מפני שהצומות הקלים נתקנו על ידי חכמים, ואילו תענית אסתר נקבעה על פי מנהגם של ישראל. אלא שלמעשה כמעט שאין הבדל בדיניהם.
דיני התפילות והקריאה בתורה בתענית אסתר בשחרית ובמנחה כדין הצומות הקלים, אולם כיוון שהוא ערב פורים, אין נופלים אפיים במנחה (מ"ב קלא, לג). למנהג יוצאי אשכנז שרגילים לומר 'אבינו-מלכנו' בשחרית ובמנחה של תענית, אין אומרים 'אבינו-מלכנו' במנחה. כאשר י"ג באדר חל בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי, ואזי התענית אינה בערב פורים, וממילא מתפללים מנחה כבכל הצומות.
