תרגום השבעים

תרגום התורה ליוונית על ידי שבעים ושניים זקנים בימי תלמי מלך מצרים

תלמי השני, מלך מצרים, היה חובב ספרים והאות הכתובה, בספריית הענק שהקים במצריים שכנו כל הספרי חכמה שבעולם.

ביום מן הימים התעניין אצל אחראי הספרייה על גודלה ותוכנה, ושאלו האם יש ספר כל שהוא שנעדר מספרייתו, והספרן ענה בלהיטות שרק ספר התורה של היהודים איננו, והוא כתוב רק בשפתם.

תלמי החליט שהוא יתרגם את התורה ליוונית, כדי שיוכל להבין את הכתוב בה ולהוסיף אותה לספרייתו הגדולה באלכסנדריה.

תלמי ידע שחכמי ישראל יסרבו לבקשתו, ולכן כהקדמה לבקשתו הורה לשחרר את כל העבדים היהודים שנמצאים במצרים, ואח"כ שלח מתנות לבית המקדש וליהודי ארץ ישראל.

אחר תקופה שלח בקשה לאלעזר הכהן, שישלח 72 זקנים 6 מכל שבט שיבואו אליו למצרים ויתרגמו את התורה ליוונית, אלעזר הכהן הבין שזו אינה בקשה אלא דרישה, ובלב כבד שלח את הזקנים.

תלמי קיבלם בכבוד עצום, ולאחר קבלת פנים שכל מצרים שותפה לה,  חילק את שבעים ושנים זקני ישראל לשבעים ושנים בתים נפרדים, וציווה לכל אחד מהם לתרגם את התורה בנפרד, בלי לדעת מה עושים האחרים, על מנת להוציא את התרגום המדויק ביותר.

הקב"ה הסכים את לבם של הזקנים, והם תרגמו את התורה באותה הדרך, עם כמה שינויים שעשו כדי למנוע טעויות או סתירות. כשתלמי ראה שכולם תרגמו את התורה באותה הצורה, הוא התפלא והשביח את התורה ואת הזקנים, והעניק להם מתנות וכבוד.

תרגום זה נקרא 'תרגום השבעים'.

חז"ל ראו בתרגום התורה ליוונית אסון גדול, שהיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל³. הם טענו שהתרגום היה מקור לטעויות, סתירות ופשרות שלא על פי רוח התורה המקורית. הם גם חששו שהתרגום יגרום להתבוללות של היהודים בתרבות היוונית ההלניסטית, שהייתה סותרת את הערכים והאמונות היהודיות.

לכן, חז"ל תיקנו תענית צדיקים ביום שמונה בטבת, היום שנכתבה התורה יוונית, ואמרו שביום זה החשך בא לעולם שלשה ימים⁶. הם גם הסתירו את תרגום השבעים בחלקים רבים, והעדיפו את התרגומים הארמיים של אונקלוס ואחרים.