תשעה באב
ירמיהו הנביא, שהיה הנביא בזמן החורבן, לא היה בעיר ירושלים בזמן החורבן, באותו זמן הוא שהה בעיר הכהנים ענתות בשליחות הקב"ה.
בשובו מענתות לירושלים, ראה את העשן שמיתמר משריפת העיר וחרבן בית המקדש, קונן ואמר ה' רימה אותי ושלח אותי מירושלים, על מנת שלא אמנע את חורבן העיר…
על הריסות העיר ישב ירמיהו ובכה, בכה את החרבן וכאב העם הגולה.
עבר שם אפלטון, מגדולי חכמי אומות העולםף ושאל את ירמיהו הנביא "שתי שאלות יש לי אליך הראשונה, הרי אתה הוא החכם והפילוסוף הגדול של היהודים, ואם כן מדוע אתה בוכה על עצים ואבנים? וכי אנשי רוח אמורים לבכות על דברים גשמיים שכאלו?"
שאלה שניה, הוסיף אפלטון: "הרי החכם יודע שהעבר אין וההווה כהרף עין, ומה לך כי תבכה על העבר, במקום לצפות פני עתיד ולהיערך לקראת הבאות?"
השיב ירמיהו הנביא לאפלטון בשאלה: האם יש לך כמה ספיקות בחכמת הפילוסופיה שלא הצלחת לפתור אותן בחכמתך הרבה?
השיב לו אפלטון, ודאי! יש לי כמה וכמה שאלות פילוסופיות כבדות משקל שנותרו בלתי פתורות, כי אני חושב שהשכל האנושי אינו מסוגל להשיג אותן בכלל.
אמר ירמיהו לאפלטון, אדרבה, השמע באוזני את אחת הספיקות שלך. עשה אפלטון כדבריו וירמיהו הנביא ביקש שיאמר גם את הספק השני והשלישי ולאחר מכן ענה לו כלאחר יד על כל הספקות, בלי להתאמץ בריכוז המחשבה ולחתור אחר פיתרון.
נדהם אפלטון מחכמתו העצומה של ירמיהו הנביא ושאל אותו: האם ילוד אשה אתה? האומנם אתה בשר ודם, כי חכמה עצומה שכזאת אינה אפשרית בקרב בני האדם…
ענה לו ירמיהו אכן צדקו דבריך, לא כל אדם יכול להגיע לחכמה כזאת, אבל אני את החכמה העצומה הזאת שאבתי מאותם עצים ואבנים שעליהם אני מתאבל. עכשיו אתה מבין למה אני מתאבל על עצים ואבנים?!?
ובאשר לשאלתך השניה ששאלת מדוע אני מתאבל על העבר במקום להתכונן לעתיד, המשיך ירמיהו, על כך לא אוכל לענות לך, וזאת משום שאינך מזרע ישראל, ואתה לא מסוגל להבין את התשובה הזאת…
והתשובה היא, שברור הדבר שתשובתו של ירמיהו לשאלה השניה היתה שהוא אינו בוכה על העבר, אלא על העתיד, כי הדמעות הללו שאנו מבכים על חורבן בית המקדש שהיה, הן אלו שמזרזות את בניינו של בית המקדש העתידי וזה גוי לא יכול להבין…