דואר אלקטרוני

עד לא מכבר, אם היה צריך לשלוח מכתב לידיד בניו יורק, היה מתחיל תהליך ארוך ומייגע. קונים דף ועט, רושמים את המכתב בכתב יפה, הולכים לדואר מדביקים בול, משלשלים לתיבת המכתבים, ו… מחכים.

במשך 3 עד 4 שבועות המכתב מיטלטל לקצהו השני של העולם, עד שמגיע ליעדו. החבר קרא את המכתב ורוצה להשיב..

ובכן, הוא עובר את אותו תהליך שהכותב עבר, ולאחר חודשיים מיום שליחת המכתב התקבל מכתב תשובה, ובדרך כלל הוא כבר לא היה רלוונטי…

כיום, האדם מקליד את המילים שברצונו לכתוב לידידו, ובאמצעים המשוכללים בני ימינו ניתן לראות אם החבר כבר קרא את המכתב. לאחר מספר דקות התשובה כבר הגיעה היישר לדואר האלקטרוני, הפלא ופלא.

עכשיו, לאחר שהאדם התרגל שבחיי היומיום הכל קורה במהירות עצומה, הוא איבד לחלוטין את המושג 'סבלנות', גם כשהוא מחכה בתחנת האוטובוס, הוא כבר יודע בדיוק עוד כמה שניות האוטובוס יגיע..

*

ואז, האדם ניגש לעולם הרוחני הנפלא ששמו – "תפילה", באותה הסתכלות שיש לו בחייו הגשמיים.

הוא מתפלל לה' ומבקש ממנו שהוא ירווה נחת מהילדים, שהם ילכו בדרך הישר, יהיו עדינים, ממושמעים, לומדי ואוהבי תורה, נהדר.

הוא סיים את התפילה, מגיע הביתה, ולהפתעתו רואה שהבן שלו משתולל.

והוא אחוז פליאה –

איך זה יכול להיות? הרי הרגע התפללתי על זה, איך זה יכול להיות שהקב"ה לא קיבל את המייל שלי?!

וכמה שאנו מתקרבים לדורו של משיח, המהירות הולכת וגוברת, הכל קורה בשניות בודדות. והגוף מתרגל יותר ויותר שלא להמתין, הן כלפי שמיא והן כלפי האדם.

וניתן לחדד את הטעות שלנו עוד יותר, שאחרי שאנחנו רגילים שהכל קורה מהר, אז כשנבוא לבקש מאבינו שבשמים, אנחנו מדברים אליו כמו אל פקיד בחברת הטלפון:

"ה', יש לי בעיה בחשבון הבנק, פשוט אין שם כסף. תעזור בבקשה שהעסק יסתדר, אני צריך שיכנס דחוף לחשבון עד היום בערב חמש אלף שקל, תודה".

*

אבל הכלל שהתורה הקדושה מלמדת הוא "כל הדוחק את השעה – השעה דוחקת אותו"!

ומבאר רבינו נחמן מברסלב שמהות התפילה היא חיבור לעולם הרוחני, והמושג זמן בעולם הרוחני מקבל משמעות אחרת לגמרי, הוא דורש ממך הרבה הכנעה והתבטלות לרצון ה'. שאתה רוצה שהבעיה תסתדר עכשיו, הרגע, אבל ה' – ברחמיו עליך ובחשבונות שמים שאין לנו השגה בהם – רוצה אחרת, הוא רוצה שזה יסתדר רק בעוד שבועיים…

ועליך מוטל להתבטל למנהל העולם ולרצונו, להכניע את קליפת 'כוחי ועוצם ידי'. ומלכתחילה עליך לגשת לתפילה בהכנעה כעני בפתח, ולבקש [שוב ושוב בלי להרפות, אבל בהכנעה] בשפלות כמו עני שמתחנן:

"אבא שבשמים, לא מגיע לי שום דבר, אבל אני מתחנן לפניך כבן לפני אביו 'תן לי מתנת חינם', אני כל כך דחוק בפרנסה, תשלח לי בבקשה ישועה, כדי שאוכל לקבוע עיתים לתורה בשלוות הנפש" – "וגם, אבא, אם תחליט לא לתת לי, אני ישמח בכל מה שתעשה עמדי, כי אני בטוח שמה שאתה עושה לי זה הכי טוב בעולם בשבילי".

*

ומכאן מסתעפת נקודה נוספת:

הרב מוסר בבית הכנסת דרשה מעוררת על התחזקות במידת ההתגברות על הכעס, למשל. בדרך הביתה החלטת בצורה נחרצת שאין, יותר אתה לא כועס לעולם.

ברגע בו אתה מגיע הביתה, מתעוררות לך אלף סיבות לכעוס, ובין רגע אתה שוכח מכל הדרשה הנפלאה והקבלות שקיבלת על עצמך, הייתכן?!

והאדם בן ימינו שלא זוכה לשינוי מיידי- נוטה להישבר במהירות.

אבל האמת היא שברוחניות הכל עובד בשעון זמן אחר לגמרי ממה שאתה מכיר, כי הכל תלוי בסבלנות והמתנה. אם ניסית ועוד הפעם ניסית, ושוב, ולא הצליח, זו לא השעה."קוה אל ה' – חזק ואמץ ליבך – וקוה אל ה'".

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]