הלכות טבילת כלים
כל כלי סעודה הנרכשים מגוי ועשויים מסוג של מתכת או זכוכית דרושים טבילה. כלי חרס או פלסטיק אינם צריכים טבילה, אבל אם הם מצופים בזכוכית גם הם צריכים טבילה.
גם אם הכלי חדש לגמרי וידוע בבירור שלא בישלו בו מעולם ולא בלע שום איסור, למרות זאת צריך להטבילו כדי להוציא את הטומאה שיש בו מכך שהיה בבעלות גוי ולטהר אותו. מכאן נלמד לעניין כלים חדשים שאנו רוכשים, שאם המפעל המייצר בבעלות של גוי (מצוי ברוב המפעלים בחו”ל וברוב הכלים המיובאים משם) אז הכלי צריך טבילה.
הכלים החייבים בטבילה הם כלים המשמשים לסעודה או מכינים את המזון לצורך הסעודה, ודווקא כאשר הם נוגעים באופן ישיר במזון. לכן כלים כמו צלחות, כוסות, סכו”ם, סירים, מחבתות וכו’ צריכים טבילה. אך אם הכלים אינם קשורים להכנת המזון לסעודה באופן ישיר כמו למשל סכין של שחיטה או אינם נוגעים במזון כמו למשל חצובה שעל הגז, אז אינם צריכים טבילה.
הטבילה של הכלים צריכה להיות במקווה כשר לעניין דיני טבילת נידה, כלומר שיהיו בו ארבעים סאה של מי גשמים (ואפשר גם בים), או לחלופין מי מעיין. מים שאובים אינם מועילים לעניין הזה.
כשמטבילים את הכלי, יש לטבול את כולו ביחד ולשים לב שלא תהיה חציצה בין הכלי לבין המים. לכן אין לטבול צד אחד ולאחר מכן את הצד השני, אלא צריך שכל הכלי יהיה בתוך המים (ואם הכלי גדול ולא נכנס בתוך המקווה צריך מקווה גדול יותר או בים). וכן יש לנקותו היטב לפני כן מחלודה ולכלוך שחוצצים ולהסיר מדבקות ושאר דברים חוצצים ולנקות את הדבק שנדבק מהן. כשמטביל צריך להרפות מעט את היד כדי שלא תהיה חוצצת בין הכלי לבין המים.
כלים חשמליים שחוששים שעלולים להתקלקל במים, כמו קומקום, מיחם, טוסטר לחיצה וכו’, אפשר לתת אותם במתנה לגוי ואז לשאול אותם מהגוי וכך יוצא שהכלי לא שלו ואינו חייב בטבילה. כמו כן יש עצה לעשות קלקול בכלי כך שלא יעבוד בצורה שאדם פשוט לא יידע לתקן, ולתת לבעל מלאכה יהודי לתקן וכך יוצא שאותו בעל מלאכה הוא שסיים את הכנת הכלי לשימוש ואז יוצא שאותו כלי הוכשר לשימוש על ידי יהודי ולכן לא צריך טבילה (כיוון שרק כלי שהיה בבעלות של גוי צריך טבילה וכאן הוא נעשה כלי חדש אצל אותו יהודי).
כאשר יודעים שהכלי טעון טבילה, אז יש לברך לפני הטבילה “על טבילת כלי” ואם יש יותר מכלי אחד אז “על טבילת כלים” (הנוסח המלא נמצא בדרך כלל בסידורים ובמקוואות לכלים). אולם יש לברך רק אם אכן יודעים שהכלי טעון טבילה. כלומר שהיה בבעלות של גוי, ומשמש באופן ישיר לסעודה או להכשרת האוכל לסעודה, והכלי עשוי מתכת או זכוכית, ולא הטבילו אותו לפני כן.
אם יש ספק אם הכלי צריך טבילה או לא, למשל כאשר אין אפשרות לדעת אם המפעל המייצר בבעלות גויים או יהודים, או למשל כשהכלי משמש רק באופן עקיף לצורך הסעודה כמו למשל מערוך ללישת בצק, כלי לקליית קפה או מגש לאוכל (שכל אלו אינם מכשירים את המזון לסעודה באופן ישיר) יש להטביל את הכלי בלי ברכה. ואם יש כלי אחר שחייב בטבילה, אז כדאי לברך עליו ולהטבילו ומיד לאחר מכן להטביל את הכלי שבספק.
